[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הסרט הזה היה ממש מחורבן, כל הזמן חיכיתי שהוא יגמר כדי שאוכל
לחזור לספרייה. זה התחיל בזה שמצאתי בקופסת הגרביים שלי את
כרטיס המנוי. בכלל שכחתי שאני מנוי לספריית וידאו. אז קפצתי
לשם. חטפתי ביד איזה סרט אקשן טוב "ספורט הדמים 14" אתם יודעים
מהסרטים נטולי העלילה ורווי הדם, כמו שצריך, וניגשתי לדלפק.
המוכרת שם כנראה התחלפה מהפעם האחרונה שהייתי כאן מפני שאחרת
לא הייתי שוכח את המנוי במהירות שכזו. היא היתה פשוט מדהימה.
היא הקלידה בחן מופלא על המקלדת ונשכה את השפה הקטנה שלה. "טל"
היה שמה.  לאחר מכן היא הישירה את מבטה לתוך עיניי, סידרה את
שיערה השאטני אל מאחורי אוזניה וחייכה. "כן" שאלה. "אה.. אהה."
מילמלתי מנסה לאלתר, לא הצלחתי להגות את אשר היה בראשי, למען
האמת גם קצת התביישתי, לבשתי זוג מכנסים קצרים, גופיה מרופטת
וסנדלים. לא בדיוק המראה האידיאלי למפגש חברתי עם אישתי לעתיד.
טוב נו, אתם צודקים, אני לא חיי באשליות אם כי חולם עליהם
לעיתים קרובות. אשתונותי לא מיהרו לחזור אלי אך לבסוף מצאו את
דרכם, "סרט!" קראתי בשמחה נזכר במה שרציתי "סרט אני רוצה!"
המשכתי וקראתי צוהל. היא ציחקקה לרגע קט. "כן, תיארתי לעצמי
שתרצה משהו כזה" היא הושיטה ידה ולקחה את הסרט "את זה אתה
רוצה?" שאלה. "את זה?! מה פתאום, זה אחי הקטן ביקש שאבדוק לו,
אני מחפש דווקא את.. את.. מסע לתוך סין העתיקה, את יודעת מסרטי
השחור לבן הישנים האלו" ניסיתי להרשים. "ממ.. אני לא מכירה את
סין העתיקה אבל אני יכולה לתת לך משהו אחר טוב, רוצה?". אם אני
רוצה, איזו שאלה מפגרת, הייתי מלקק את אצבעות רגליה אם היא
היתה רק מבקשת. "כן וודאי, אני תמיד פתוח להצעות" שיקרתי. היא
הכניסה את ידה מתחת לדלפק ושלפה משם עטיפה דהויה. "זה ימיו
האחרונים של בודהה, סרט משנת 1925 של טקהומאו שיאובלדה" ציינה.
"או, טקהומו שיאומשהו הבמאי האהוב עלי". "הוא שחקן" ציינה "כן
כן, השחקן האהוב עלי". מילמלתי "אני אקח שתיים!". היא שוב
ציחקקה ולבסוף לקחתי את הסרט הזה. הוא היה אחד הסרטים היותר
משעממים שראיתי בחיים שלי. מה שלא מנע ממני ברגע שהוא הסתיים
לרוץ לשם בחזרה ולספר לה שזה היה אחד הסרטים היותר טובים
שראיתי ומיד לקחתי איזה סרט רגיש כזה של בנות קראו לזה עגבניות
מטוגנות או משהו דומה.

אחר כך שוב חזרתי לשם ושוב, עד שלקחתי את הסרט המעצבן הזה,
וסוף סוף הוא נגמר. בקצב הזה לא ישארו לי סרטים עד 21:30,ולכם
החלטתי שעכשיו זה נגמר. לקחתי שאיפה ארוכה והשבעתי את עצמי
שאיך שהסרט הזה נגמר אני הולך ומביא לה איזה פתק קטן עם הטלפון
שלי. חיכיתי שהסרט יגמר (למה מה קרה?! אני משלם על זה, אז מה
אם אני לא נהנה, לא חבל על הכסף?) ומיד דחפתי אותו לעטיפה.
נסעתי לספרייה כמו מטורף, החניתי את המכונית בחניה כפולה ורצתי
פנימה. היא בדיוק התנשקה עם החבר הקבוע שלה. הוא היה קצת יותר
גבוה ממני ושרירי. בידו האחת הוא אחז בראשה ובידו השניה את
הסרט "ספורט הדמים 14". או! חמתי עלתה בי וראשי קדח - "אבל
טל!" צרחתי "רציתי שתצאי איתי!". היא פסקה מלנשק אותו, הביטה
לעברי וחייכה אלי חיוך מעושה "אני מצטערת" אמרה "אני תפוסה,
ובכלל אתה לא הטיפוס שלי, אתה בכלל אוהב סרטים משעממים כאלה
ואני מחפשת אקשן".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תעודת הבגרות:
Where
everything's
made up and the
points don't
matter!

אחת מצדיעה לדרו
קארי בוידוי
קורע לב ואמיתי


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/4/99 15:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אופיר צביק

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה