אם רק היה אדם בודד אותו אהבת,
אם בחיר גורל קיבל כל אוצרותייך,
אם כל שעל ליבך בפני אחד שטחת,
אם כמיהתך מוללת בקמוץ אצבעותייך,

אם חרש ובקול קראת לו אהובך,
אם דרך בלי סיום הנחת על כתף תקווה,
אם בלי דיחוי טמן עצמו בשיערך,
אם גשם דל בזוויות העין נקווה,

אם רוח בחיקך צמרמורת העביר,
אם מריבות כפויות לאהבה הפכת,
אם קמה לו תשוקה עיניו להעכיר,
אם רום אהבתך כשיא מתמיד נתת,

אם משעולים מלאים אבני שתיה נסוגו,
אם נחשולים של הוד כבוד עליו ויתרו,
אם עיוורונות של הגיון נמסו-נמוגו,
אם מזמורים של כינורך נפשו כיתרו,

אם לכללים שמע ולחוקים ציית,
אם מבחנים הצבת ומכשולים צלח,
אם על מזבח ערגה אותך תמיד שירת,
אם עושר בלבבו על אושר זה מלך,

אם יש תרופה לכאבים הנותרים,
אם קרן הזווית דוחקת חרפתם,
אם בפזמון חדש קמים וננערים,
אם עוד יקום הרגש, זך ותם,

אם רק תוכלי תחושה זו לשחזר,
אם מרי פרידתך פיזם בדכאוני,
אם לו אהבת, ולא לאף אחד אחר,
מדוע האדם הזה אינו אני?