|
רבוצה על תלו של מזמור
ראיתיך מיוסרת חריש
חבוקה בהמיה את דממת
מפזזת שירו לעצמך
מה היו המילים שמכר
ושילמת בדמך בפשטות
בלי לחקור מרובות נעתרת
ואמרת: בדרכיך אלך
השילי תפילה משפתייך
כבוי גהינם לתמים
השיבי אחור פסיעותייך
והיו הכושלים לקמים
דרגש של עני דמעותייך
כהות עייפות ודלות
מחפשות מנוחה בעפר
מנחמות את שארית לבך
חייך פסיקתא בלי כותרת
צרופי הבלים ואבלות
ואת שאינך זוכרת
יחרטו על קברך לזהות
מלאי כוכבים בעינייך
גן עדן פרוץ לטובים
מלאך מפזם אחרייך
שירה לנשמות השבים. |
|
|
פעם, הילד חירבן
גליל שהיה כל-כך
רחב שהוא לא ירד
באסלה. זה לא
שהאסלה נסתמה,
הגליל פשוט לא
ירד.
מה שעשה הילד
הוא לתת לחרא
שלושה ימים
להתפרק ולהתמוסס
במים (תוך שהוא
משתין על החרא
מדי פעם ומוריד
את המים כשלוש
פעמים ביום)
ולאחר מכן החרא
ירד.
מתוך "1001
סיפורי חרא"
מאת הניזר
מטליסמן.
מתוך תת הפרק
"סיפורים שאפשר
ללמוד מהם" בפרק
"הילד הזה הוא
אני". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.