בגן דוק, חיים בשלום ובאחווה ילדים יהודים ופלשתינים.
מתוך החיכוך נולד לו מקום קסום, בו נחשפים הילדים מגילם הרך אל
מול מערכת של דו שיח והתדברות.
ראו לדוגמא את אליהו, שאביו מת בפיגוע ההתאבדות שביצע אבא של
מוחמד.
מוחמד ואליהו נחשבים לחברים הכי טובים  אחד של שני.
אליהו- למה אבא של מוחמד התפוצץ על אבא שלך בככר ציון
בירושלים?
נכון חמוד, נכון, כי אביו התאבד על כבודו ולא באמת מתוך רוע או
רשעות.
אליהו, תתן חיבוק למוחמד, יופי- ילד מקסים שכמותך.
או לדוגמא נוספת פאטימה, שהכי אוהבת לשחק עם שגית.
אבא של שגית שבר את העצמות לאבא של פאטימה במחסום שבטירה
אלשמעליה (או איך שלא מבטאים את זה).
עד היום אבא של פאטימה נכה ויותר מזה לקה במוחו, בשל כך הוא
מכה את פאטימה.
פאטימה, למה אבא של שגית היכה את אביך? נכון שגיתוש חמודה, כי
אבא לא יצא שבת והוא היה כעוס וטעון- איזה חמודה איך היא אומרת
את זה כמו ילדה גדולה.
בכל זאת הדבר לא מפריע לפאטימה ולשגית לבנות ביחד בתים מלגו
ואחר כך לפוצץ אותם, כמו שעשו לבית של פאטימה פעמיים, כי בת
אחותה של דודה שלה מצד אימה החורגת, היא קרובה של אבא של
מוחמד.
אחת הדוגמאות היותר מופלאות היא הקשר שנרקם בין סרגיי לעזאת.
אבא של עזאת הוא ממחוללי הלינץ' בשלושת החיילים שטעו בדרכם.
ואילו אבא של סרגיי, הוא אחד מן המלונצ'לצ'ים.
עזאת אפילו הביא לסרגיי את האוזן של אבא שלו. אוזן שנקרעה
מגולגלתו  על ידי אבא של עזאת, עוד שגסס בחיים.
סרגיי, מה יש לך על הצוואר? נכון מתוקי, את האוזן של אבא שלך.
מצחיק, אבא של עזאת מבוקש עד היום, אז הוא אף פעם לא בא לקחת
אותו מהגן. אמא של סרגיי מביאה את עזאת לבית שלו כל יום כמעט.
היא גם מזדיינת עם אבא שלו. מסכנה, אלמנה-
גם לה יש צרכים.
ללא פוליטיקה, ללא משוא פנים, דו קיום טהור,
נכון יפה?