[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איתי תנין
/
ג'ינס הוא לא רק מכנס

אם חשבתם לעצמכם פעם (הבנים), למה בנות מתנהגות מוזר, ולמה יש
דברים שאף פעם לא נבין במין היפה?
אולי אחרי הסיפור הנ"ל, הדברים יתחילו להתבהר קימעה...




"ג'ינס הוא לא רק מכנס...", אם תשאלו אותי מה אני זוכר הכי טוב
מסבתי זה יהיה המשפט הנ"ל.

הכל התחיל בהגיעותי לגיל המצוות דהיינו בר המצווה.
כמו כל משפחה עירקית ממוצעת התכנסנו כל הקרובים במסעדה.
הארוחה הסתיימה בכך שלדודי חיים הידוע בכינויו "חיימון" נפתח
עוד תיק במשטרה על הטרדה מינית לאחת המלצריות הרומניות, להגנתו
יאמר שמהצד הוא סתם נראה כמו סרסור שמכה את אחת מעובדותיו הלא
ממושמעות, אבל מה אני מבין, זה ידוע שבמשפחה שלנו היחידה
שמבינה זו סבתא ורק לה מקשיבים בנושאים אלו.
אבל שוב אני גולש מהנושא, בסוף הארוחה סבתי התקרבה אלי ולחשה
לי באוזן משפט, אשר מבין כל טיפות הרוק הצלחתי לזהות כ:"ג'ינס
הוא לא רק מכנס אצל בחורה, בחורה עם ג'ינס היא "מרוניה" (בונקר
בעיברית) ויש להתרחק מהן כמו מירידי בגדים בדימונה - רק צרות
ומחלות  מקבלים מהן."

מאז עברו 8 שנים, היום אני בן 23 בדיוק, ואם יש משהו שהצלחתי
לשמור עליו במשך השנים זה לא לצאת עם בחורות שלובשות ג'ינס,
לפעמים, אני מודה, חשקתי באותן מריונות, אבל מה אני מבין לעומת
סבתי, אשת העולם הגדול.
בכל מקרה, בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מאלינור, הידידה הטובה
ביותר שלי, ולאחר שהיא איחלה לי מזל טוב היא הוסיפה כי יש לה
חברה מהעבודה בפאב "שרלוק" המפורסם, שהיא רוצה להכיר בנינו.
במצב נורמלי מזמן הייתי עט על ההזדמנות, אבל הבעיה הייתה
שרוני, הידידה של אלינור, הייתה משוגעת על ג'ינסים ובייחוד,
ג'ינס אחד מהצמודים האלו שממש קשה להוריד.
לאחר הפצרות ותחנונים רבים של אלינור לקחתי את המספר של רוני
והתקשרתי אליה. השיחה זרמה והתברר שרוני היא בדיוק כמוני,
כלומר אוהבת את אותם דברים, חושבת כמוני ובעלת אותו חוש הומור
ציני ובוטה.
קבענו להפגש ביום שלישי ב"שרלוק" לאחר המשמרת שלה.
הגעתי ל"שרלוק" ובררתי מי זאת רוני, למרבה ההפתעה או יותר נכון
שמחתי רוני הייתה הבחורה המדהימה ביותר בפאב, ובכלל לא האמנתי
שמישהי כמוה בכלל תביט לכיווני.
לרוני היה שיער אדמוני עד הכתפיים, עיניים ירוקות, וחיוך שיכול
להשכיח את הצרות של כל פולנייה בכיינית.
אותו לילה ישבנו שנינו על החוף ודיברנו עד צאת החמה.
מאותו לילה נפגשנו כמעט כל יום במשך חודש, ולא הייתה פעם אחת
שרוני הגיעה בלי אותו ג'ינס ידוע לשימצה (לפחות הייתה מגוונת,
אבל זה היה אותו ג'ינס זהה עם הקרע הקטן מעל הברך).
לכן קוראים נכבדים לא תתפלאו שגם לאחר חצי שנה עוד לא קיימנו
יחסים, וגם לא ניסיתי, וזאת משום שעבדכם הנאמן לא הצליח אפילו
פעם אחת לתפוס את רוני ללא אותו ג'ינס מקולל, וזה לא שלא
ניסיתי: לקחתי אותה לים - היא נכנסה עם הג'ינס למים, יצאנו
לג'וגינג - היא רצה עם הג'ינס, אפילו כשהתקלחנו ביחד תמיד
הייתה ביניינו אותה חתיכת בד גסה, אכזרית וצמודה.

לאחר שנה החלטתי להפתיע את רוני, והבאתי לה פרחים הביתה, אמא
של רוני פתחה לי את הדלת, אמרה לי שרוני מתקלחת ושאחכה לה
בחדר. הסכמתי וכשנכנסתי לחדרה של רוני הוכיתי תדהמה - על המיטה
של רוני היה זרוק הג'ינס, אותו ג'ינס מקולל עם הקרע מעל הברך,
שהקשה לי על כל השנה האחרונה.
הרמתי את המכנס, והרגשתי שהוא מאוד כבד, אפילו בשביל ג'ינס.
מרוב כעס הטחתי אותו על הרצפה, ובזמן החבטה שמעתי רעש מוזר,
עמום, כמו של עץ. מיששתי את הרגל השמאלית של המכנס והרגשתי
חתיכה של גזע בתוכו. ברגעים אלו ממש רוני נכנסה לחדר עם גופייה
ובוקסר בלבד, יש לציין שהרגליים של רוני מדהימות עוד יותר
מהפנים שלה וזאת הודות לעובדה שלרוני יש רגל אחת בלבד - רגל
שמאל הייתה משום מה חסרה...


                                                         
תודה סבתא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי אני? מה אני?
ומה הפך אותי
לסמל מין?


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/2/02 14:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי תנין

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה