היום ב- 17/2/02 בהיתי במסך הטלוויזיה בכמה תוכניות ששודרו
בערוץ השני. והן היו:
" משעל חם", תוכנית בעלת מנחה מעצבן השש לכל ריב ומדון וחי על
גלי הרייטינג בים התקשורתי, הוא מדבר על מה שכואב ואולי בגלל
זה אני לא מת עליו, אבל זה באמת נראה כאילו שהוא ממש נהנה
להציג שאלות קשות וכואבות לאנשי ציבור וסלחו לי על הביטוי
"לתקוע אותם בתחת ", וכמובן שאת זה הוא יעשה בדרמטיות.
רן כהן או איך שקוראים לו (מרץ) היה שם והוא הציע לפנות את
ההתנחלויות ובלה בלה בלה, היה גם את תת-אלוף במילואים שאני גם
לא זוכר את שמו והוא אמר בואו נכסח לערבים את התחת כמו שצריך
חד וחלק כמו תחת של הולנדי עם עיניים כחולות ובעם כדי לפתור את
המצב צריך פעולות צבאיות, ושניהם התרעמו אחד על השני והיה ממש
כיף, עד שטומי לפיד אמר משהו על השואה ועל הדתיים כהרגלו (כמו
תמיד יש משהו בדבריו) ושלל בציניות את שתי הדרכים שהוצעו,
כמובן שהוא לא סיפק פתרון אחר אבל נראה שהוא ממש נהנה לשלול
דברים אז למה למנוע ממנו את הכיף, היה כסא פנוי באולפן אז
יאללא שיבוא.
ואז היה איזה פרופסור מהאוניברסיטה העברית אם אני לא טועה וגם
מאיר שיטרית (המקורי, לא מיקי גבע שאנחנו רגילים לראות) והוא
היה עם הפרופסור לפי מה שהבנתי באותו קו מחשבה והוא: אנחנו לא
יכולים לפתור את זה באינסטנט כמו שמר כהן ומר תת-אלוף ששכחתי
את שמו הציעו, זה לא שחור ולבן,  זהו תהליך ארוך ומייגע ולמען
האמת זה הכי מתקבל מבחינתי, אבל אין לי מושג על מה מדובר
בתהליך הארוך והמייגע הזה, כלומר מה עושים בתהליך הזה?, תראו
גם שלשול מימי יכול להיות תהליך ארוך ומייגע (גם מסריח) אבל מה
זה נותן בעצם?, האם זה יפתור את בעיית הטרור?, האם הוא יוביל
לשלום?, האם מישהו יכול להסביר לי מה זה התהליך המחורבן הזה?
(שאגב מתקשר לשלשול שהזכרתי מקודם) .
ואז פנינה רוזנבלום אמרה משהו טיפשי כהרגלה, אולי הוא לא היה
כל כך טיפשי אבל כשהיא אומרת משהו זה פשוט נשמע טיפשי, לא
יעזור כלום.

ובשלב זה העברתי ערוץ וחיכיתי לתוכנית הסאטירה שאני אוהב
"זוהי ארצנו": אני אוהב את החברה האלה (שי ודרור: המנחים) הם
מצחיקים נורא. הם צוחקים על כולם, פורצים את גבולות החוצפה
בכיף, וברוך השם יש על מה ועל מי לצחוק, אפילו שזה הומור שחור
וגרוטסקי זה עדיין הומור, וכשמדברים על הומור שחור אז אומרים
בעצם שי ודרור (חרוז!). וגם הם כמובן דיברו על מה שכואב רק
שהם עשו מזה דבר ממש מצחיק, האמת שעם הצחוק הזה גם קצת כואב.
בסוף התוכנית שבאמת הייתה מצחיקה ראו שני חיילים רודפים אחרי
ערבים ויורים בהם, הם עצרו ליד מן גדר והסתובבו וכמובן שאלה
היו שי ודרור ואז כמו בפרסומת של "yes" שאלו אותם: אם הם רוצים
להפסיק למות בגיל 18, רוצים חיים נורמליים ושקטים, ועוד דברים,
וכמובן שהם ענו נמרצות: yes yes yes  . ואז זה ששאל אותם לא
ממש ידע מה להגיד, פלט כמה גיחוכים ולבסוף אמר "אז תעברו
להולנד".  
אז זה מה שבאמת צריך לעשות?, זוהי הדרך היחידה?, אז עוד קצת
התעצבתי והייתי מדוכדך מה שהכין אותי כמובן למכה הניצחת:

החדשות: גבי גזית בכל הדרו הגיש את החדשות ומה שהיה אמור לשמח
אותי קצת  לא ממש שימח, וזה היה: שהמשטרה הצליחה לסכל את
תוכניתו של מתאבד שהיה בדרכו לחדרה, והמקרה הסתיים עם פצוע
בינוני או שניים, ועוד שניים פצועים קל.  
אז זה ממש נחמד שהוא לא הצליח באמת להגיע לחדרה ולהתפוצץ שם
ואני שמח על כך אבל באותו הזמן לא יכולתי שלא לחשוב על כך
שהגענו למצב כזה שכשיש פצועים בלבד אנו מסופקים ואומרים "יצאנו
בזול". ואז אחרי זה הייתה סקירה על כל מה שקרה היום, עשור
לפטירת מנחם בגין, "בגיר" ועוד. כל זה קרה היום? שאלתי את
עצמי, זה נראה לי יותר מדי בשביל יום אחד. אז ישבתי מול המרקע
צופה בתוכניות האלה אחת אחרי השנייה ובכל תוכנית מראים את המצב
בצורה באספקט אחר. ב"משעל חם" זה מהצד הפוליטי, ב"זוהי ארצנו"
מהצד הסאטירי ובחדשות מהצד המעשי יותר, כלומר מהפיגועים והמצב
בשטח. ובכל אחת מהתוכניות האלו דיברו על המצב בארץ, דיברו על
מה שכואב, שלוש תוכניות עשו על זה, אחת אחרי השנייה, זה הדבר
היחיד שחשוב עכשיו, אם מדברים על זה כל היום זה חייב להיות
חשוב. נראה שאין פתרון שכולם או הרוב מסכימים עליו ובאמת אולי
זה לא שחור לבן, אולי זה כמו להמר?, או שתלך בדרך אחת קיצונית,
תהמר על כל מה שיש לך באין דרך חזרה, יש שתזכה בכל הקופה ויש
שתפסיד הכל במכה, או שתלך בדרך האיטית, תשחק לאט, יכול להיות
שלבסוף לא תזכה בכלום אבל אולי זה יותר טוב מלסכן את הכל. אני
נער בן 17 וחצי שלא מבין בפוליטיקה כל כך, אולי לא משכיל דיו,
חכם דיו, ומבין דיו כדי להציע הצעות או לשלול אותן, אבל משהו
אחד אני כן מבין, המצב לא טוב, המצב על הפנים.