כשקמתי בבוקר, משהו הציק לי נורא. משהו טייל בראשי, ולא ידעתי
מה , אז הלכתי לשירותים.
מקום טוב לחשוב בו, השירותים. בדיוק כשהורדתי את המים תפסתי את
הדבר הזה, ייצור חמקמק, זה היה חלום.

אנשים טסים בג'יפים בשמיים, במדבר. הם מנמיכים ומנמיכים
ועוצרים על האדמה ונוסעים לכיווננו. הם צוחקים ושמחים, ואנחנו
מחבקים אותם ומברכים אותם. גם אני צוחקת, ואומרת להם שהם
מטורפים. אחר כך כולנו משחקים כדור-עף.

אז שטפתי את הידיים בסבון, ניגבתי במגבת הכחולה, והבטתי במראה
שמעל הכיור.
באמת יופי של מקום למחשבות השירותים. רציתי להרהר קצת בחלום,
אז החלטתי לעשות מקלחת. ובעודי חופפת את השיער בשמפו וגם
במרכך, עלו בי ההרהורים.

כמה שהם חופשיים, אני חושבת לעצמי. ובעצם כל מה שאני יכולה
לומר להם זה שהם מטורפים,
למרות שהם אנשים כמוני וכמוך. רק שהם מאושרים, ולכן הם יכולים
לעוף בג'יפים שלהם ואני ואתה לא. אנחנו אלה שתמיד ימתינו,
יחכו, ינופפו לשלום. אלה שיברכו את המעופפים המטיילים כאשר הם
יעצרו אצלנו בדרך. אלה שיציעו להם טפיחה על השכם וחיוך. ואז
כולנו, ברגע של חסד, נוכל להשתתף ביחד במשחק של כדור-עף. גם
אני ואתה נהנה. אנחנו מסוגלים להנות. נשחק ונצחק, גם זה בטוח.
אנחנו והמעופפים המאושרים משחקים ביחד...
זה אחד הרגעים שאני ואתה ננצור לעד, אבל כשהחופשיים המטיילים
ימשיכו הלאה, והם ימשיכו, אני ואתה נשאר עם הרגע הזה ועם
ציפיה. ואילו המעופפים המאושרים שלנו ימשיכו במעופם לעבר
אינספור רגעים שכאלה.