יכול להיות שזה שרך


"החיים הם כמו שערות בתחת, קצרים ומסריחים." על המשפט הזה
הפכתי והתלבטתי למשך כל פרק הביפ-ביפ. אני לא יודע מאיפה הוא
הופיע פתאום, אבל מהרגע שצץ, לא הפסקתי לחשוב עליו.  

החיים, משהו שאף פעם לא ידעתי להגדיר אותו. לאחרונה נדמה לי
שהחיים הם תהליך של משהו. לא ברור בדיוק של מה, אבל הם כנראה
תהליך. אולי אספר לכם על זה. באשר לשערות, אני בהחלט יודע מה
זה. שערות, זה משהו שפעם היה לי. היום אין לי צל של מושג אם יש
לי שערות או אין לי. נדמה לי שלמי שיש לו הרבה שערות קוראים
שעיר  שעיר ולמישהו שאין לו שערות... אני מנסה להזכר אבל לא
יוצא לי אולי אל-שעיר ואולי לא-שעיר. אני משוכנע שיש מילה
לאל-שעיר, אבל היא לא צצה לי, בניגוד למשפט הזה שצץ יש מאין.
קצר ומסריח זה ברור, למרות שריח זה משהו שהלך ונעלם במשך הזמן.
ולכן הוא הפך לחמקמק, במיוחד שאני לא יכול להסביר.

לפעמים נראה לי שתמיד הייתי כאן. אבל אני בהחלט יודע שפעם זה
היה אחרת. עובדה אני חושב, משמע שהייתי במקום אחר. היום אני רק
חושב. אין לי משהו אחר לעשות, רק לחשוב ולהסתכל על הדבר
המתנדנד הזה ממול, משהו ירוק עם עלים קטנים. יכול להיות שזה
שרך. אבל זה גם יכול להיות שרכית. אני משתעשע לעצמי עם המילים
עד שלבסוף אני מתקשה לדעת מה נכון ומה לא נכון.

לנוחיותי חילקתי את הזמן בין כלום לכלום לכמה פרקים: זיפ זיפ,
ביפ ביפ, ומיש מיש. בכל פרק אני עובד על משהו אחר. בסוף מגיע
הכלום. הכלום ארוך מאוד ולאחריו מגיע זיפ-זיפ החדש.  

לא תמיד אני מצליח לזכור מה היה לפני הכלום, אבל בדרך כלל נותר
איזשהו רמז למשהו שמעביר אותי למשהו אחר, וכך במשך כל הזיפ-זיפ
אני מנסה להזכר מה היה במיש -מיש  הקודם שלפני הכלום. ואולי לא
היה בכלל מיש-מיש  ביפ-ביפ זיפ-זיפ קודמים ובכל פעם אני נולד
מחדש.  

אני לא בטוח שזה נכון, אבל זה בהחלט משהו להתעסק איתו.

הדבר הירוק הזה מולי מתנדנד ומתנדנד ומתנדנדת. אני יותר ויותר
חושב שזה שרכית.

אני מנסה להעלות בעיני רוחי את המראה הויזואלי של המילים בהם
אני דש ודן וטוחן עד דוק וליתר דיוק, משתעשע.  

אפילו למילה שעשוע יש מראה מצחיק במיוחד. היא ארוכה ודקה עם
קשרים עבים באמצע. אין ספק שהמראה של השעשוע משעשע במיוחד.

אני משוכנע שפעם היו חיים אחרים ועברתי תהליך. אני לא יודע אם
זה תהליך טוב או תהליך רע, אבל זה תהליך. אני לא מצליח לזכור
שום דבר מהחיים שקדמו לחיים הנוכחיים אבל אני גם לא מצליח
להזכר בדברים שקדמו לכלום. יכול להיות שאחרי הכולם יש חיים
חדשים? יכול להיות שאני בכלל לא בחיים?

אני מרגיש משהו לח ומלוח.

זו יכולה להיות טיפת זעה, או אפילו דמעה. אבל מצד שני יכול
להיות שמישהו משקה אותי עם מי מלח.  

אני משנס מתניים, באופן מטאפורי לחלוטין כי אני לא יודע איך
משנסים מתניים למרות שאני משוכנע שפעם היו לי גפיים היו לי גם
מתניים ולכן לבטח שינסתי אותם.  

בכל מקרה, אני מנסה  לחזור על התהליך החשיבתי העמוק בו הייתי.

'החיים הם כמו שערות בתחת, מסריחים.' אני ממתין קצת ולא מרגיש
דבר. אז זה לא זה. הלאה, שרך או שרכית. אני מחכה עוד קצת ותוך
כדי מבחין שהמשהו הירוק שמולי הפסיקה לזוז. אם כך, זו שרכית.
ללא ספק זו שרכית.

שום דבר.  

מה עוד היה שם, תהליך? חיים? לפני החיים? אחרי החיים? רגע, כן,
לפני החיים ואחרי החיים ואולי האם החיים.  

כן, זה זה. משהו רטוב ומלוח מופיע שנית.  

עכשיו נשאלת השאלה הגדולה מכל. מה זה. זעה או דימעה? ולמה
לדיון על החיים שלפני או החיים שאחרי יש כזאת השפעה.

אם גמרתי עם 'החיים הם קצרים ומסריחים' ועברתי לזעה והדימעה אז
סימן שאני בפרק אחר ומכיוון שזיפ-זיפ כבר היה וביפ-ביפ גם כבר
היה, אני בהחלט בטוח בזה, הרי שברגעים אלו ממש אני עכשיו נכנס
לפרק החדש כלומר, למיש-מיש, ואחרי המיש-מיש יבוא הכלום.

אני מנסה להתמקד בשרכית שלפני כדי להמציא טיעונים של בעד
וטיעונים של נגד.

אז מה היה לפני החיים. כדי לענות על השאלה הזאת אני צריך לברר
לעצמי אם אני חי.  
אני חושב, זה אין ספק שאני עושה. האם המחשבה היא חיים? אני לא
יודע ולכן אני מנסה לבדוק מה עוד כלול בחיים.  

ריחות. אני יודע שעברו לידי ריחות ונעלמו הנה, מסריח, אני יודע
מה זה. זה סימן שאני לא חי. אבל מהצד השני אני אני זוכר שהיו
ריחות וזה לפחות מצביע על עובדה מעניינת, שהיו לי חיים.  

אני מנסה לבדוק את הזיכרון שלי.  

ובכן, אני זוכר את החיים. החיים המסריחים של הביפ-ביפ. את זה
אני זוכר לבטח, בטח בטח.  
ניסיתי לנתח את זה ואני חושב שעשיתי את זה בהצלחה מרובה. ובכן,
הזיכרון שלי הוא מצויין עד הביפ-ביפ. אבל לפני הביפ-ביפ  היה
הכלום, ולפניו... לפניו היו עוד הרבה ביפ-ביפים, זיפ-זיפים
ומיש-מישים. ואם אני זוכר שהיו, סימן שהזיכרון שלי עובד.  

נכון, הוא לא עובד לעומק וגם לא לרוחב, אלא רק מרפרף כמו פרפר,
שזו מילה יפה מאוד. בהחלט מילה יפה מאוד.  אז אם אני זוכר
פרפרית, אז אני חי או לא.

אני מנסה לחשוב מה עוד כלול בחיים.  

אני מנסה לעקוב אחר השרכית כדי לקבל ממנה השראה. אני פתאום
נזכר שרק בזיפ-זיפ התלבטתי עם זה שרך או שרכית והנה החלטתי שזו
שרכית. קיבלתי החלטה שזו שרכית וזה אני חושב שזה סימן מובהק
לחיים. ההחלטה. אני יכול להחליט לעצמי החלטות. ואם זה ככה, אז
אני חי.

מצד שני אני לא יודע למה אני חי ככה, או לא חי ככה, ולכן
מעכשיו ועד הכלום אנסה למחוק את הרושם הרע הזה שנשאר מהחיים או
בלא-חיים ואנסה להתמקד בשרכית, בדבר הירוק הזה עם העלים
הקטנים.