לתפוס ולא לגעת, להחזיק ולהרגיש בריק
לתת לשקט לצמרר ולהפחיד, והמחשבה שאין כלום שאין מה להחזיק
מותירה בי ספקות לגבי מה שצריך לבין הרצון והאם הם שזורים אחד
בשני או שמא תמיד יהיו ניגודים.
והאם הרצון טוב בשבילנו או שמא גם הוא מפצל אישיותו ומתהלך
במסכה- מסכת הרצון הטוב והידיעה מה נכון, אבל אף פעם אין נכון
ולכן הבחירה תמיד שגויה ופיצול האישיות ודמות התשוקה מנצחת, כי
תמיד יצרינו יגברו עלינו.
ופה האירוניה שאין אנו שולטים במה שיצרנו בתוכנו, את אותן
המסכות אין באפשרותינו לשבור ולחרב, ולאט, לאט הן מחרבות אותנו
עד לאבק כך אנו נהפכים לריק של עצמינו ולמסכות מהלכות, ובסוף
תמיד טועים. |
