"אלוהים מת" לחש לעברי הזקן כממתיק סוד. "ניטשה מת" השבתי.
והוא במבט מלוכסן, מלא ברחמים שאל "מי?". "אלוהים" אמרתי
"אלוהים!". הפראדוקס הקיומי בשאלה מי הקדים במותו אלוהים או
ניטשה, יכולה ואף ראויה להשפיע על מהלכים שלימים בחיינו. ההכרה
בכך שיום מן הימים אני עצמי אמות, נובעת במהותה באי האמונה
באלוהים, לולא כך איש לו היה מאמין במותו, כלומר לא היה יכול
לתפוס את מושג המוות-הוא: "האין המוחלט" כך שתפיסתנו את מושג
האלוהות הוא-"היש המוחלט" או "היש בשביל עצמו" בהכרח משפיעה,
ויותר מכך היא הקובעת את אמונתנו במוות. כך אנו צריכים להבין
שאין אמירתו של גדול הפילוסופים הרומנטיקנים, אמירה בעלמא. ולא
היא. אפשר לומר שניטשה שאף את מוזתו מכופר אחר, ברוך לבית
משפחת "שפינוזה" (שפינוזה דגל בפאנטאזים!) שטען-שהיכולת לבחירה
חופשית במובן האמיתי קיים רק אצל הפילוסוף-שאין לו נטיות אחרות
בדרך שפוטו. אם כן, ניטשה והתפיסה ש"אלוהים מת" מתחילה במהותה
ביכולת המוחלטת של הפילוסוף לבחור ובמושג "החופש המוחלט" שההפך
המוחלט והצד הקיצוני לו הוא- ה"מוות".
ואסיים בדברי המשורר שליט"א: "אם מתים, עדיף למות בסתיו"
|
