"מכל הדברים שהם בונים פה בצבא, מכל הטליקים והמרכבות, מכל
המופזים,והעוזים, הכי טוב הם בונים את המצבות, אבן קשוחה
ולבנה,אשר בונים אותה באיזה כפר ערבי בגליל או באיזה כפר
מאחורי איזה קו שהוא בטח לא אדום ובטח לא ירוק,כבר יותר מעשרים
שנה הם בונים אותם את האבנים, כבר יותר מעשרים שנה שאני פה
למטה, מידי פעם מקבל קצת מים, לפעמים ממי הגשם ולפעמים ממי
המשפך שמשקים לי את העציצים. אתמול ראיתי את אבא מגיע לבקר
נידמה לי שמיום ליום קשה לו יותר ויותר ,הוא עדיין בוכה בשקט
כאשר הוא רואה שאין אף אחד באזור, הוא יושב לו בספסל לידי
ומספר לי מה חדש, מה עשתה הפועל כאילו הייתי שם למעלה. הוא לא
יודע שאימא מגיעה לכאן לפחות פעמיים בשבוע,היא כבר לא בוכה אבל
שמעתי אותה אומרת שהיא מתגעגעת. כבר עשרים שנה שאני כאן למטה,
ואת האמת מתחיל להיות כאן צפוף...
כבר 20 שנים שהייתי יכול להיות אתכם, אולי להיות איש היי-טק או
משהו אחר, אבל ת'אמת, אני רואה מכאן הכל ושומע הכל ואף אחד לא
יחזיר לי את השנים האבודות. לנצח אהיה צעיר ויפה ויום אחד
ניפגש כאן למטה,בקצב הזה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי.