באה האהבה בדרכיה העלומות
כמים המחלחלים בבית, מתרוממים ברצפות
מפיצים אור כחלחל, עד שמשקשקים בברזל שריונם באימה
נסו שומרי ארץ הצללים, רועדים מפחד החלודה

שטפו גלשו גלי המים במסדרונות
משחררים את אלת הכיסופים והחלומות, זו המסתופפת בהיכלות
עד שלבשה לב בשר ודם אדם ובאה בגיל ובאהבה
ועטפה אל חיקה החם את הלב הבודד המשוטט בשבילים חסר מנוחה

גלשו והציפו גלי המים את הבריכה ומלאו המזרקה
ממלאים את חריצי אדמת החצר היבשה והבקועה
עד שפרצי המזרקה הרעיפו בבית את רסיסי טל השימחה
מפריחים מתיקות בחיוכי הנסיך ועליצות בנסיכה

נבעו גלשו גלי המים מהבאר שבחצרות
שטפו זרמו לאיטם במסדרונות, ירדו מדרגות
מביאים לגני הבית חיוניות קורנת, לבלוב ופריחה
עד שהשקדיה בחצר פרצה בשירת היצירה והפריחה הלבנה

רחצו המים את עכירות העבר מאור לב הנפתח ומגיל הרוח החופשית
ועפו להם כפרפרים תמים לחזות בפריחת שדות השולמית
חלפו ביערות גלשו בנהרות שחקו בעמקים ונחו בגבהי ההרים
והאל בחדווה אותם אל חיקו הרים

נבעו וגלשו המים מבאר המעינות
השמש והירח המסו קשיותם והתעלסו בבית המראות
כוכב איילת השחר בבוקר האביב המתחדש הפציע
וזוהר הבית באור וגיל עד לשחקים הרקיע