בזמן האחרון (יומיים בערך ) שמתי לב שסגנון הכתיבה שלי מזכיר
במקצת את סגנון הכתיבה של אתגר קרת.
ויש לי קצת בעיה עם זה.
עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, חס וחלילה, אין לי דבר ולו חצי
דבר נגד אתגר קרת-אני יודע שיש לבחור כישרון והכל, אבל מסיבה
לא ברורה פשוט לא יוצא לי לסיים אף סיפור שלו.
אני מתחיל לקרוא ואז נתקע איכשהו כי אני כבר מבין את הקונספט
ועוזב את זה.
את האמת, אני יודע למה אני לא קורא אותו-אבל זאת כבר בעיה שלי
(בניגוד לכל שאר הבעיות שלא שלי?),אני פשוט לא עושה את מה
שכולם עושים-לא רואה את הסרטים שכולם רואים ולא קורא את הספרים
שכולם קוראים וכו'... לא דווקא בקטע של להיות שונה כמו העובדה
שככה אני-אאוטסיידר כזה (מוגז).
בכל אופן, יצא לי לאחרונה לקרוא שני סיפורים  קצרים של אתגר
קרת (אולי הוא סוף-סוף תפס את הרעיון והחליט לקצר את הסיפורים
שלו ואולי אני פשוט גיליתי יותר סבלנות או שהתבגרתי או משהו).
הם היו ממש טובים-כמו שאמרתי-אני לא מפקפק בכישורנו הנפלא של
אתגר קרת אבל הם היו   ב א מ ת   טובים.
וככה ישבתי לי גם אני לכתוב את הגיגיי (כן, כן, ידידיי, גם
אנוכי חוטא לפעמים בכתיבה)  ולפתע- אני שומע את קול אתגר קרת
בוקע מתוכי(אני בעצם לא ממש יודע איך הוא נשמע אבל אני יכול
לשער)-וכל סגנון הכתיבה שלי השתנה והיה ממש כמו שלו.
ושוב, שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מעתיקן-אפילו בבית הספר
לא העתקתי(וזה בגלל שישבתי על העותק הגמור ולא יכולתי לקום
ממנו כי הושיבו אותי באמצע חדר המורים) וכל מה שאני כותב הוא
מקורי ורק שלי (או קי בסדר גם אני מושפע מכמה וכמה סגנונות)
אבל בעיקרון- החומר הוא שלי!
אני כותב וכותב ויוצאים לי רעיונות חדשים וכולם בסגנון אתגר
קרת-וזה קצת מטריד אותי.
יכול להיות שאני הופך לאתגר קרת?
לא במובן החיצוני אני מתכוון, (ובלי להעליב-אני גם מקווה
שלא-הוא לא שיא היופי או קי גם אני לא -אבל בחייכם!-יש גבול!)
אלא יותר במישור היצירתי.
כי אני באמת מקווה שלא.
פשוט, תמיד חשבתי שיש לי סגנון משלי.  
לא משהו מוגדר כזה אבל בכל זאת-אישי.
בכלל-להיקרא אתגר קרת הבא, מה אני צריך את זה?
לקום בשבת ב- 5:00 בבוקר כדי להתכונן לצילומי התוכנית "בקריאה
ראשונה עם אבירמה גולן" והפעם- מפגש הטיטאנים-אתגר קרת ודרור
שטיינברג.
"מי מוביל את הספרות הישראלית לשנות האלפיים?"



ומתוך  "תרבות מעריב":

"אתגר, האם אתה מרגיש מאוים ע"י הסופר הצעיר וחסר הניסיון ההוא
שרבים נוהגים להשוות אותו אליך בזמן האחרון?"
ואז גם נצטלם כמו בהסכם השלום -לוחצים ידיים ומחייכים למצלמה
ונתאחד לאיזו הפקה משותפת-איזו קומדיה טלוויזיונית פרועה
בפריים-טיים.
וכולם יקטלו אותה ויגידו שזה זבל ושמשניים כמונו הם ציפו ליותר
(אבל יקליטו את כל הפרקים) ולנו לא יהיה אכפת בכלל-אנחנו נשב
כל אחד בכורסתו שלו הוא ונתרווח בהנאה על איך שהראנו לכולם.
 
ואולי לא.

אולי סתם יגידו שאני מעתיקן לא מוצלח שמנסה ללכת בעקבות
הגדולים אבל בלא כישרון. ואף אחד לא יתייחס אלי, ושכבר יפנו
אלי זה יהיה במעגל של דן שילון...
"...יושב איתנו כאן גם הקוקסינל ודוגמן הצמרת- דרור,(פונה
אליי)-דרור, אתה פעם ניסית את דרכך גם בתחום הספרות הקצרה-אם
אינני טועה ניסית לחקות את המשורר הלאומי אתגר קרת, בלא הצלחה
יתרה, ומאז נכנסת לדיכאון והתדרדרת לסמים קשים וזנות."
"נכון."
"ספר לנו קצת על מה שעבר עליך"
"תראה דן, אני זוכר שבהתחלה, ברחוב..."
"תודה דרור, ועכשיו כבר על הבמה-יזהר כהן ולהקתו"...

אף פעם לא אהבתי את דן שילון.


אני חושב שאני פשוט אתקשר אליו.
לאתגר קרת.
ואני אגיד לו שאני ממש מצטער אבל פשוט כנראה בטעות עליתי על
התדר שלו ויצא לי קצת לכתוב(ודווקא דברים טובים) ואני מייד
חוזר לעצמי ומבטיח לא להטריד אותו יותר וזהו.
ואולי לזרוק לו ככה איזה רעיון לאיזה סיטקום מצליח
בפריים-טיים.
אני רק מקווה שהוא לא יכעס או משהו כזה, או יבקש זכויות יוצרים
על הסיפורים שכתבתי-כי זה כבר לא פייר.
מה?! ,  זאת לא אשמתי שזה ככה נכנס לי לראש!
לא חיפשתי את זה או רציתי את זה ובטח שלא גנבתי את זה!
ושישמור על הדברים שלו יותר טוב פעם הבאה-שלא ישוטטו ככה
חופשיים.
יש כאן חוקים במדינה הזאת נגד שוטטות!
ואולי הוא יושב עכשיו בבית שלו מול המחשב ואין לו מה לכתוב,
מחכה לטלפון ושיגידו לו שנמצאה האבדה והוא יכול לשוב
ליצירותיו.
והוא בטח יכתוב על החוויה המדהימה שקרתה לו כשלא היה לו מה
לכתוב במשך יומיים, והשם "דרור" לא יצא לו מהראש.
ואז הוא יבין כמה שזה קשה.
כמה קשה להיות (כמעט) אתגר קרת.


דרור שטיינברג.
(ושאף אחד לא יגיד אחרת!)