אל תחשבי ששכחתי מה שאמרת לי.
כל מילה שיוצאת מפיך נחקקת בזכרוני, לא ניתנת להסרה.
דמותך מהלכת בראשי, ולא תחלוף גם עם הרוח.
מה הייתי נותן כדי שתהיי קרובה אליי עכשיו.
מה הייתי נותן כדי להחזיר את הזמן אחורה ושלא הייתי פוגש אותך
כלל.
איך אני אוהב אותך עכשיו.
את לא מתארת לעצמך! את גם לא תצליחי בחיים!
הולכת לך, עסוקה בענייניך, לא שמה לב אליי כלל.
את לא מבינה כמה שזה כואב?
מנסה לכתוב לך, אבל כלום לא יוצא נכון.
כלום לא מתאר את מה שאני מרגיש.
אבל כמה יותר שאני ארצה, ככה את פחות תרצי.
כי ככה זה אצלי, כשמשהו טוב מגיע הוא חייב להיעלם עוד לפני
שהספקתי לראות מה זה היה.
זה כבר קרה לי מספיק, וכבר הבטחתי שלא איפתח כמו שטעיתי בעבר.
אבל טעיתי שוב. וכשטועים אז קשה להודות.
אני מצטער שאני עושה לך את זה אבל זו ההזדמנות האחרונה שלי
לפני שאת נוסעת.
אז רק רציתי לבקש ממך. אם זה עוד לא היה ברור.
בבקשה תישארי איתי. בבקשה!
אני אוהב אותך!! אל תלכי!
אל תלכי.
אל תלכי.