אהבתי את בית הקברות
של סנהדריה.
מצבות עומדות
מטפסים וקופצים.
ליד החומה רחוק מהמתים.
שלא יראו. כמה גדלת,
(את כבר צריכה חזיה).
התרגשנו. צחקקנו.
בסוף גם  התנשפנו.
קצת.
כולם פה מתים.
ואני, מת עלייך.

ליל שבת ושוב מטפסים
אהבתי את המרפסת החשוכה.
מאחור, בקופת חולים.
יו, ועוד שנה תלך לצבא
וגם שלא יבוא מישהו
שלא תהיה בושה.
הכל מלא בריח של חולים.
ואני,  חולה עלייך.

הכי אהבתי את הספסל הישן.
בגבעת התחמושת,
ממש מתחת למגדל.
מטפסים בשביל ליד אליאנס, מגיעים.
יושבים. כן, קצת מתנשפים.
זימה מתוקה לזכר הנופלים.
כאן כולם גיבורים.
ואני לא ממש גיבור
עלייך.
או בכלל.