בבניין ההוא, בבניין עשרת הקומות ישנם כמה נפשות.
בקומה ראשונה גר לו אדם מוזר משהו. הרבה לא שומעים ממנו.
מהבניין הוא יוצא רק בשעות הלילה המאוחרות. רוב הדיירים, לפי
סקר שנערך לאחרונה, לא בטוחים בשמו. מה שכן, את הרעשים שיוצאים
מדירתו כל לילה, כולם שומעים, גם אם אתה ישן ממש חזק.

בקומה מעל גרה משפחה, אימא, אבא וילד קטן. כשאבא את אימא מכה
כל הבניין יודע, הצעקות של הבכי, לפחות כך אומרים, נשמעות עד
לבניין השני. הילד שלהם לגן לא הולך, גם הרבה בחצר הוא לא מרבה
להסתובב הוא מעדיף להיות בבית. נמאס לו שכולם שואלים אותו מה
שלומו. מה הוא? ילד מוכה?

אם נעבור לדלת שמשמאל נגיע לדירה לא רגילה. זוהי דירה שתאמינו
או לא שייכת לחתולים.
בדירה ישנם עשרים ושלושה חתולים. את הבית הם מנהלים לבד, חשבון
הדירה מגיע כל חודש בדיוק. לבעל הבניין אין טענות מבחינתו הוא
יפתח עיר שלמה של חיות.

מהקומה השלישית נשמעים קולות גיטרה חזקים. הנגן שם לא לגמרי
מוכשר, מה שכן אי אפשר להגיד עליו שהוא לא מנסה. הקולות
שמהדירה פורצים נשמעים למרחקים, לפעמים הם קצת מפריעים לישון
אבל אף אחד לא ניגש אליו לבקש שיפסיק כי ככה זה בבניין הזה, כל
אחד בשלו.

בקומה ליפני האחרונה גר לו כותב מתוסכל, דף אחר דף מגיע לפח.
הוא עדיין לא פרסם אף ספור, הוא כותב ספורים וזורק אותם לפח.
עכשיו הוא כותב סיפור על זוג אוהבים. הוא רק בהתחלה, אבל הוא
כבר יודע את הסוף - הגיבור יירה לעצמו בראש או אולי בעצם הוא
יקפוץ מהחלון העיקר שימות בסוף מה זה כבר משנה.

ולבסוף הגענו לקומה האחרונה שם נמצאת הדירה הכי יפה. נוף מרהיב
מהחלון, סלון אשר עוצב ע"י מעצב איטלקי נודע וחדר שינה גדול
מספיק בשביל עשרה אנשים.
אבל בדירה הזאת לא גר אף אחד, זאת דירה להשכרה, ואם תשלם מאה
שקל לחודש, היא יכולה להיות אפילו שלך.