ברחובות לבי עובר כל היקום
כל הגלקסיות, אחת, אחת -
השמש בזוהרה, והירח בטוהרו,
כל הכוכבים הקטנים,
ופלוטו, ושבתאי, ושביל החלב
מנצנץ ומאיר ברחובות לבי.

ברחובות לבי עובר כל העולם,
מצפון, מדרום, ממזרח כמו מערב.
מאירופה, ואסיה צועדים והולכים
ומאפריקה השחורה ומאמריקה, גם כן עוברים,
וצועדים אנה, ואנה ברחובות לבי הסואנים.
כל אנשי העולם  ובעלי החיים;
העופות,  הדגים,  הבהמות,  הרמשים.
כולם עוברים ברחובות לבי,
ועושים בה מה שעושים.

ברחובות לבי כל הארץ עברה,
מצפון עד אילת וגם בחזרה,
כל הארץ עיר, עיר ברחובות לבי עברה.
אנשים ישראלים בהם אין בושה,
היו דורכים ורוקעים ברחובות לבי,
ומקללים גם היו בה, ורוצחים וגונבים.
את כל קושי הגועל, הזה, המקומי,
את הדם והרשע, את כל הזדוני
ראו עיניהם ברחובותיו של לבי.

כל העיר כבר עברה ברחובות לבי,
הלוך וחרוש, וחזור והלוך.
כל רחוב ופינה לא שקטו בה לרגע,
נערים חצופים, וכלבים משתינים
בכל פינותיה, ורחובות עמוסים בעשן ובפיח,
והמון תיקונים בכבישי חייה היו הורסים ובונים,
ובונים והורסים. וגם זוב דם היו
בעיר ברחובות לבי, ורסיסי זכוכיות
ובתים וחנויות, היו הולכים
והורסים את רוחובות לבי, ויורקים
על ריצפתי, וזורקים את אשפתם
בלי משים על נפשייה של רחובות לבי.

כל הרחוב כבר עבר בלבי,
שכנים וילדיהם, ונערים צעקניים,
וידידי ושונאי הרבים הרבים,
המבקשים לבער סמטאות חשוכים,
ושורפים את לבי, וקורעים את צלמי,
ושורטים חריטות ברחובות דמליבי.
חברי כאויבי בם הולכים ושבים,
מציצים על חיי ודוקרים כאויבים.

כל ליבי כבר עבר ברחובות,
מחפש לו בשקט אחרי לבבות,
וליבי לא מוצא מנוחה ברחובות,
ותר הוא רבות, מחפש שם תשובות.
ומחזיק בידיו גור כלבים,
ורואה בשמים שרשרת עבים.
וליבי שוב עובר ברחובות, וכמעט
לא מוצא בו טובות, בזמן אין
אונים, הוא נכנס לו בפנים,
מחפש, מחפש אהבות.

והנה ריק ליבי מדבר,
אין כל זכר למה שעבר,
בין אלפי יקומים
גם אורים גם תומים לא יוכלו
למלא לב אדם.
ומכל הקיים וישנו בעולם,
ריק ליבי ממבט, מיותם הוא הלב
וצועק מכאב,  ושואל הכיצד ואיך.
ובלב הבוער כבר מבין כל עובר,
והרעד הולך וגובר, ונגלה לעיני הרחוב
שרק את, רק את כבר לא עוברת
ברחובות ליבי.