אתמול שוב התקשרת.  "רוחל'ה" קראת.  בכלל קוראים לי חדווה,
עניתי.  אה- התבלבלתי בינך לבין אחולך, ניסית להחלץ.  אבל אין
לי אחיות, אני בת יחידה.  מה את נתפסת לקטנות? נזפת בי, המון
זמן לא דיברנו, מה קרה בזמן הזה?  גיחכתי.  בעשר שנים קורה
המון.
התחתנתי, הוא ניסה לרצוח אותי אז התגרשנו, יש לי ילד ממנו.
התחתנתי שוב ונולדו לי שני ילדים, אבל לפני שלוש שנים הם ואבא
שלהם, בעלי, נהרגו בתאונת דרכים.  היום גיליתי שבעלי הראשון
משתחרר כנראה מהכלא, אז בגלל שהוא עדיין מאיים עלי אני עוברת
לאיסלמבד, אחרת הוא יהרוג אותי...
"מצויין", הגבת, שיהיה במזל והמון הצלחה.  מוכיחה לי שכרגיל לא
הקשבת.  לא היה משנה לך אם הייתי אומרת לך שאני חולה במחלה
סופנית או שזכיתי בלוטו.  כהיינו הך בעינייך.  מה קורה איתי?
שאלת את עצמך? הכל מצויין.  בעלי מנהל חברת היי טק מצליחה בניו
יורק, אני עוסקת בפעילויות צדקה.  רק בשבוע שעבר היתה לנו
תצוגת אופנה למען עניי רמת אביב ג'.  הבן הגדול התחתן לא מזמן
עם אחת מצאצאיות משפחת רוטשילד, הייתה חתונה ענקית.  כל השכבה
מהתיכון היתה שם.  באמת תהינו איפה את.  לא טרחו להזמין אותי
אז לא באתי, עניתי לעצמי בלב, שוב לא מעיזה לפתוח עלייך פה.
מאז הגן, כשהיית המלכה, כולם סרו למרותך, מודים על כל טיפת יחס
ממך ומבליגים על כל עלבון.
עוד את מלהגת ואני חושבת מהי הסיבה שלך הפעם.  מה לכל הרוחות
את צריכה ממני? ואז מגיעה שורת המחץ - לפגישת המחזור של השכבה
שאני מארגנת (בראש כבר עולה לי התלבושת שאלבש לפגישת המחזור
הראשונה שאוזמן אליה, כשהמשך דברייך מכה בי) - דרושה הסעדה.
מכיוון שאת בת שכבה, תוכלי את לבשל ולחסוך את מחיר הארוחה.
כמובן שתהיה לך עבודה רבה, אבל כפי שאני מכירה אותך, תעשי זאת
בשמחה, לא?
ברור שלא! שוב להדחק לקרן זווית כשכל בנות החברה הגבוהה יעמדו
יחד, ירחמו על העניים, יתרמו להם ולא יחשבו אפילו לרגע לשלם
לי על העבודה.  לי - שהן למדו איתי.  לי - שצו פינוי מהדירה
תלוי לי מעל הראש, שההוצאה לפועל כבר החרימה לי את כל הרכוש.
כל זה רץ לי בראש, ופתחתי את פי בכוונה לענות ישירות.  אבל
כשהתחלתי לדבר- כל שיצא לי לומר הוא- כן, אני אשמח...
אתמול שוב התקשרת, לא שמעתי ממך כבר עשר שנים, מאז שהזמנת אותי
לשטוף רצפות (בחינם כמובן!) באולם בו נערכה פגישת המחזור
האחרונה, כי "אם נשטוף את הרצפה, זה יעלה פחות".  עכשיו,
כשהצטרכת אותי, ידעת טוב מאוד איפה להשיג אותי.  רק תזכירי לי
איפה היית את כשאני הייתי צריכה אותך?  כשאני התגלגלתי
ברחובות הקרים, ישבת את באופרה זו או אחרת זורקת לכל עבר כספים
שיכלו להזין אותי ואת המשפחה שלי משך חודש שלם.  וכמו במעגל
כשפים, בעוד עשור, כשתצטרכי סמרטוט רצפה לנגב בו את הרגליים -
תדעי היכן למצאני שנית.

(מוקדש לאמא הו אמא, חבקיני חזק)