בכל פעם זורעים מחדש, אולי הפעם ינבט דבר מה הראוי למעמד אליו
השתייך. אולי חיטה זו תמצא דרכה אל טחנות הקמח הטובות ביותר.
משפחת החיטים המקומית ראתה עצמה כמיוחסת ביותר. כל החיטה
שצמחה אצלה הגיעה למאפיות המשובחות ביותר. אך הנבט החדש
שהתחיל לנבוט לו במרכז השדה לא עמד בקריטריונים הנוקשים של
המשפחה. הוא היה ארוך ושקוף, עלעליו קמולים היו, וזרעיו לא
נראו ראויים למאמץ שבקצירתם והסעתם לטחנה.
הנבט הוחרם. אף נבט אחר לא פנה אליו בדברים, הכל הפנו ראשיהם
ממנו, לצדדים. וכך, במרכז השדה - עמד לו נבט חיטה תמיר ורזה,
סביבו חלקה ריקה מעוגלת, מעין פס הפרדה בינו, שבמרכז, ובין שאר
נבטי החיטה.
כלב הגיח ל לפתע אל מרכז השדה, מקיף את הנבט הבודד בריצה
קלילה, חושש להתקרב. קול צעדים נשמע מתקרב בעקבות הכלב. נער
צעיר. כשהתקרב הנער לנבט, נעצר. הרהור עלה בליבו. הנבט עמד
לו בודד, כאילו כל שאר הנבטים משתחווים כלפיו, עובדים אותו.
רעיון נצנץ במוחו פתאום = נבט זה יהווה המתנה המושלמת למלך
הצפוי להגיע עם צבאו לעיר. שמח וטוב לבב עשה הנער את דרכו
לביתו. לכשהגיע - גיהץ בגדיו, התרחץ ואחר לקח את הנבט והניחו
בכיס הפנימי של חולצתו, שלא יפגע. בעת שיצא הנער מביתו הבחין
בצבא המלך רומס את שדה החיטה לחלוטין, שריד לא נותר מהם, מכל
הנבטים המתנשאים.
נבט החיטה הבודד הביט בשדה הדרוס ומחשבה דומה לזו של הנער עלתה
במוחו: אני הוא מלך החיטים, לראיה- ראו את סופם ולעומתו חיי
שלי. תוך כדי שחשב זו התקדמו הנער וחיטתו אל עבר שיירת המלך.
הנער, במעין בטחון לא ברור פסע בצעד רב רושם אל עבר מרכבת
המלך. המלך, בנסיון להראות חביב, חייך אל הנר חיוך עקום. מה
ברצונך, הנער? והנער- מבט נחוש על פניו, ידיו אמיצות ואף
רגליו אינן פקות, תוחב את ידו אל תוך החולצה. דבר מה בעבור
הוד מלכותו, ברשותי. זה זמן מה שראיתי צורך בכך, והיום הוא
היום. החיילים עדיין לא הנמיכו או נצרו את נשקם והותירוהו
מכוון אל עבר הנער. אחד לחש לחברו- ניהליסט מסוכן, הראית את
צורת בגדיו? הרי הם של אותם המתנקשים הארורים.
ידו של הנער נתחבת אל כיס חולצתו, עלול להיות שם כלי רצח. רעש
חד פילח את האוויר ולאחריו שתיקה שנקטעה רק עם פגיעת גוף הנער
בקרקע. כל מאת החיילים, במעין דיוק מיסטי לא ברור, ירו בו
זמנית בנער. כשגופו מחורר מכדורים, שכב הלה שרוע תחת מרכבתו
של המלך ונבט החיטה מונח סנטימטרים ספורים לפני גלגל העגלה.
בזבזנו כאן מספיק זמן, אומר המלך. והחיטה? רגעים לפני שגם
חייה נקטעים חושבת על הנחמה בכך ששאר החיטים לא חיים לראות
בסבלה ובבושתה.
מעין תחושה אנושית שכזו. כמה שרע לו לאדם, יוכל הוא לסבול.
כל עוד חברו לא יודע זאת, או יתרה מכך- כל עוד לחברו רע
יותר... |