עד לפני מספר ימים
הושטתי את ידי
לאופק
ככל שהתקרבתי אליו
ברח מפוחד
שיפגע
או אפגע
או בהרגשת איום
בלתי מוסברת
ולא מוכרת
והימים האפורים
בהם העננים השחורים
כיסו את קו החיבור
בין הים לשמיים
עברו, נעלמו להם
ואני מתקרבת
מושיטה את ידי,
לאופק, - מפוחדת.
שמא יברח
שמא ירתע
ושם הוא ניצב
מחכה לחיוך שלי
כאישור
מרשה לי להכניס
את אצבעותיי
כמו לחתול שעיר
לליטוף מעל האף
והאופק מתקרב,
אומר את כל אשר חיכיתי
מבלי שיידע
מה רציתי לשמוע
כמה זה נכון להגיד
ככל שאתה מתקרב לאופק
כך הוא מתרחק יותר
אבל האופק שלי מחכה
שאושיט את ידי
ושלא אתרחק |
