נסענו שוב..באותו כביש לא נגמר..
הרוח מתופפת ברכות על חלונות המכונית.
סוסים דהרו לצידי הכביש..
דוהרים אחרינות בעוד גניחותיהם נשמעות למרחקים.
צרחות המדבר דיברו אלינו בעודנו חולפים על פניו,
דרך ריקה שמורה רק לנו.
הרגשתי מלאכים אוהבים נוגעים בכתפי באצבעותיהם הרכות ..
חייכנו אחד אל השני, אמרת שאתה אוהב אותי לנצח,
השבתי..לנצח.
השמש היתה ממוקמת נמוך בשמיים,
היה זה סופו של עוד יום מדברי.
ביקשתי שתעצור את האוטו...
הרגשתי צורך פתאומי לחוש את חול המדבר ברגלי,
רצנו, יותר מהירים מהרוח,לפחות כך הרגשנו.
רצנו לשום מקום מוגדר..
בין דיונות החול המתמשכות למרחקים.
עולם יחיד כאן ועכשיו, עולם ששיך רק לנו,
אהבת מדבר, מתרוצצת בליבנו.
לנצח,צרחתי לאוויר המהדהד..
משחקי הדימיון שתיעתעו בנו
נתנו לנו את כל מה שהיינו צריכים על אותו כביש מהיר..
כביש נצחי שידענו שלעולם לא נצא ממנו.
אותו כביש של אהבה.
חיבקנו אחד את השני בחוזקה,
סגרנו את גופנו אל הרוח,
נשקת לי.. נשיקה שנמשכת עד היום.