"בגן האהבה
אין תמיד מקום לכולם"
אמרת לי אז שבכיתי שהלכת.
"גן האהבה לא אוהב אותי"
אמרתי בקול ילדה קטנה
שבורה מנסיונות העבר
גם אם קצרים הם
מספיקים לי די והותר.
"אהבה באה והולכת"
אמרת מחזיק לי את היד.
הבטתי בך בעיניים קרועות
ורציתי להסתכל לתוכך
ולא יכולתי, לא יכולתי
הדרך הייתה חסומה
וסגרת לי את הדלת.
"למה היא חייבת ללכת?"
הייתי תמימה אז מכדי להבין
שלא תהיה כאן לצדי תמיד.
והתחלתי ללכת לבד בדרך,
היא לא הייתה מסומנת והיה קר ועצוב,
ולא היית, לא היית, וחיפשתי אותך
ולא מצאתי, לא מצאתי
אפילו מבט אחד של חום.
"בגן האהבה
אין תמיד מקום לכולם"
כמה חבל איך שהעולם הוא אכזר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.