הערפל המוחשי שמקיף את כולנו
ראות מעוות, משחק הוא בנו
אנחנו לא חושדים בתבונתו
והוא מלגלג על שלנו...
כי -
מה הם אנשים? חושב הערפל
רק גלמים שמפריעים להתפתל
וכל פעם שאני מופיע
כל פעם תמיד
יש אוירה של פחד אחיד
וכולם עוצרים לראות מי בא
ולא אומרים שלום, תודה רבה
הם מחפשים את הרוע
שמתחבא באפילה
הלא זהו המרגוע
של חיים בנפילה?
והוא -
עוצר את את הסיבוב המסחרר של העולם
מנסה לפרוק פה מתח ומבושה נכלם
משמעות ערטילאית שלא מוצאת יעוד
אנשים מתוכנתים לשמוח בריקוד
לפצוח בשירה, למצוא את הייחוד
ואי אפשר בשיר או במשפט מהיר
להעביר קונספט שרק אני מכיר
מדבר לקיר לאויר
לערפל שרק מגביר
את המתח בעולם
את הלחץ של כולם
איזה ילד מטומטם.