כשלוצי היה בן שש (שישה ימים) אבא שלו,אלוהים, הלך לישון. זה
היה ביום שישי.
אחרי יממה, אבא אלוהים קם, אמר ללוצי, ולכל האחים שלו::
"אנשים! יש עולם!!! מחר חלוקת תפיקידים בעשר... בינתיים
חאפלה!!!"
לוצי (השם המלא שלו היה לוציפר אשמדי מפיסטופוליס) וכל האחים
שלו, המלאכים, חגגו. הם שתו, אכלו הזדווגו ועשו חיים. בשלוש
בלילה,
מיקי הציע שילכו לישון כי מחר יום ארוך. כל המלאכים עטפו את
עצמם בענן, ונרדמו.
זאת ההזדמות להוסיף, שללוצי יש בעיות הורמונליות בשעון
הביולוגי. הוא צריך לישון יותר זמן מהמלאך הממוצע, ובזמן
שחבריו המלאכים התפקדו אצל האיש הגדול, לוצי
חרפ. בשתים בצהריים לוצי התעורר, ומיהר אל הקדוש ברוך הוא
בפיג'מה .

"אלוהים אח שלי, מה נשמע?" שמאל לוצי תוך כדי התנשפות.
"איחרת" אמר אלוהים.
"כן אני יודע... אתה יודע, ההורמונים שלי..." אמר לוצי. "יש לך
ג'וב בשבילי?"
"למעשה כן..." אמר אלוהים. "אתה תאהב את זה אכפת לך אם
אדבר רגיל? לדבר בקול מודגש לא עושה טוב לגרון שלי"
"מה עושים?" שאל לוצי.
"אההה... משפדים אנשים, זורקים אנשים ללבה, תוקעים להם אננס
ברקטום... מיטות מסמרים וכאלה." אמר בוס הבוסים.
"לא, לא נראה לי... אין לך עבודות ניקיון? שירותים? להיות
אחראי הניאגרות? לאסוף חרא של כלבים? משהו?" שאל לוצי.
"לא, אין."
"נו בחית, אל שלי... אל תעשה לי את זה... אתה יודע איך שאני
פצפיסט..."  לוצי התחנן.
"מצלטער... הלואי שהיה יכול להיות אחרת... אבל תראה את הצד
החיובי- אתה תהיה חזק כמעט כמוני..."
"אוף...  איפה אני אמור לעבוד?" שאל לוצי.
" כמה קילומטרים ליד ירושלים" אמר אלוהים.
"איפה? במודיעין? מעלה אדומים? בית ג'אלה? " שאל לוציפר.
"לא בדיוק... התכונתי לאמר כמה קילומטרים מתחת לירושלים..."
"ומה התנאים?" שאלי בעל הזבוב.
"אהה... חום של 300 מעלות ..."
"קלוין" שאל לוצי.
"לא, שלש מאות מעלות צלסיוס, אדי גופרית בכל מקום, לחות של 95,
לבה מכל מקום, רעש נורא..." אמר ה'
" יש הטבות לפחות?" שאל לוצי.
" בערך... לפגוש את כל הרודנים הגדולים של העולם זה מספיק
טוב?" שאל אלוהים.
"לא נראה לי..." אמר לוצי.
"אתה בטוח? כי יוליוס קיסר יהיה בן שיחה טוב, וזה אמור להיות
כיף אדיר לדחוף להיטלר אבטיח לתחת..."  אמר ה'.
"יש אולי עוד הטבות?"
" אתה תוכל לצחוק על כל מחבל מתאבד שבא אליך..." אמר אלוהים.
" אבל יש לי עור רגיש, בעיות עם חום ואסטמה! אני רוצה את
הזכויות שלי! אני רוצה את עמיר פרץ!" אמר לוצי.
" אל תעצבן אותי לוצי!" אמר אלוהים, ברקים הבזיקו בכדור הארץ,
ושרפו פרה או שתיים.
"אבל אלוהים!"
"אתה החוליה החלשה! שלום!" אלוהים אמר, נותן ללוצי כאפה שהעיפה
אותו מגן העדן.
לוציפר נפל, פדע במשהו קשה והתעלף.
כשהוא התעורר הוא שם לב שכנפיו הן לא אותן כנפי יונה צחות, אלא
כנפי עטלף שחורות.
"איזה באסה!" אמר לוצי, ושמע את עצמו בסראונד. הוא תהה על פשר
הדבר, הביט ימינה ושמאלה, ושם לב שיש לו שני ראשים חדשים.
לוצי שנא להיות השטן. החום הציק , הגופרית חנקה אותו, השדים
היו מניאקים אמיתיים, ודוקא עם היהודים, האינטלקטים,
והמוסלמים, אשפי הקפה, אסור היה לו לדבר, למרות שהם היו
אמורים לשהות בגיהנום לעד.
עם הנוצרים היה עוד יותר גרוע... דוקא כשהוא התחיל להתחבר עם
אחד, הוא נעלם לו אחרי שבע שנים,והלך לגן עדן.
לוצי שנא לשמוע את התחנונים של האנשים, את הזקנות שחיבקו את
הרגלים שלו ואת אנשי המכירות... כמה שהוא  שנא אנשי מכירות.
אחרי ארבעת אלפי שנה של דקירות, השלכת חוטאים ללבה ושירה
בציבר הגיע משהו שלוצי לא ציפה לו. איש צרפתי אחד, די נחמד,
שלא משנה כמה שלוצי והשדים לא עינו אותו, האיש נהנה.
ואם זה חלא מספיק, כל שנה באו יותר ויותר ויותר אנשים כאלו.
"מזוכיסטים" הם קראו לעצמם.
"מה לעשות אלוהים?" שאל לוצי את הבוס שלו.
" תתאים את הגיהנום לכל אחד". אמר אלוהים.
וזו היתה חתיכת קריעת תחת למפיסטו שלנו... ביו מממוצע הוא היה
צריך לבנות עשרת אלפים גיהנומים פרטיים, בנוסף לעבודה הרגילה
שלו כשטן.
אפשר להגיד שהחיים של לוצי הפכו לגיהנום. והכי גרוע זה שהוא לא
עשה שום דבר...
יום אחד, בדיוק אחרי שלוצי הספיק לקבור קבוצה של חוטאים כשפלג
הגוף העליון שלהם ברדמה, לוצי חש כאילו משהו מלמעלה שואב אותו.

לוצי התעלם, אבל המשיכה התחזקה, ולוצי החליט לאחוז ברגליו של
חוטא. המשיכה התחזקה, ורגליו של החטא נתלשו, מה שגרם ללוצי
להסחף עם הזרם.
לוצי עף למעלה במהירות אדירה, וראה איך תקרת הגיהנום גדלה
במהירות כשהוא התעופף עליה. הוא ראה איך היא גדלה, וגלה, וגדלה
וגדלה..
בום!
ולוצי התעלף.
הוא התעורר במקום שהואר באור נרות, וסביבו עמדו בני נוער
המומים...
"כוס אוחטוק אלוהים... זה לא היה בחוזה שלי..." אמר לוצי.
"שתוק כבר..." אמר אלוהים, והלך לאכול סמבוסק.
סוף!