כשאני רחוקה ממך אני רחוקה מעצמי,
ואיני רואה כלום פרט לכאב.
הימים אינם חולפים, ושינתי טרופה וקטועה.
אני לא חושבת, לא מדברת,
שלא יראו, שלא יגלו.
עשיתי עוול גדול, ואיבדתי חבר יקר, אהבה.
ואתה עומד מנגד, שומר מרחק-
כי להיות קרוב אלי זה קשה, כואב, ובסוף נפגעים.
אני לא יודעת איך מדביקים לב שבור,
ואם הייתי יודעת- אתה הראשון שהייתי מתקנת.
אבל כל מה שעומד לרשותי הם מילים-
וגם בהם כבר איני משתמשת כיאות.
כל מה שנשאר זה כנות,
                              שתיקה,
                                         מבט,
ומילה שאולי לא שווה הרבה, אבל,
סליחה.