חי פה בשקיק
ככריך דביק
אין אויר יש ריק
כאן ממש מחניק

אז הפכתי לציפור

ללא פחד, בלי מגור
מתלהב כמו חמור
עד שבא נץ מאחור
אין לי מי שיעזור
אני כולה איזה דרור
זאת כבר לא אדע לפתור

אז הפכתי לנשר, מלך העופות

כל היום עף בסתלבט, וזולל גופות
בכנפיי רבות העוצמה אצור סופות
פתע בא רעם, בלי ענן בשמיים
שם למטה ראיתי ציידים, שניים
את הפחד הזה אי אפשר לתאר
רק לברוח משם, ולברוח מהר
אך דבר מה בלבי ומוחי סוף סוף נקלט:
כה פחדן אני תמיד... טוב, לא עוד, וזה מוחלט!
טסתי אליהם כטיל, ואז נשמע בום חרישי
חשתי דקירה בחזה, את דמי אוזל - חשתי חופשי

ומשוחרר...