אני חושב שזה לא ילך, את ידעת, כל הקטע הזה של "בוא ונישאר
ידידים", וזה לא בגלל שאני לא רוצה, את ידעת שאני תמיד אוהב
להיות רק לידך, זה דיי בעצם בגלל זה... בגלל שאני רוצה להיות
לידך, רק אני, לידך... וככה, משום מקום הוא הגיע, ואני, אני לא
ממש מסמפט אותו, למרות שאני אפילו לא יודע איך הוא נראה, ואיך
הוא בכלל, אני לא אוהב אותו! בגלל הסיבה שטוב לך איתו, ואני
רוצה שיהיה לך טוב איתי, כמו פעם, שהיינו שוכבים אחד לצד השני,
ומתבוננים בעיניים ויודעים שככה הכי טוב לנו, והזמן לא עבר,
והיה לנו  טוב ככה. אני רוצה שיהיה טוב כמו אז... אבל לא נראה
לי שהזמן יחזור אחורה, או שדברים אפילו ישתנו. אנחנו נשארים
ידידים בינתיים...
ולי זה נראה כאילו שאנחנו לא מתנתקים רק בשביל לומר שזה לא
נגמר במכה אחת, והמשכנו את הקשר גם אח"כ, אבל לא, זה לא קשר,
את לא מתקשרת, וכשאני מתקשר לשאול לשלומך, את פתאום ממהרת,
ואני לא מכיר אותך יום או יומיים, ולפני שהפכנו לידידים לא היה
לך כלום לעשות, ואם היה משהו, הוא יכל לחכות... ושוב אני מתקשר
ושוב את מבטיחה לחזור - "...עוד עשר דקות-רבע שעה..." ואני
יודע שאת לא תחזרי... ורק פעם בכמה זמן, תשאירי לי איזה הודעה
במזכירה, ואני לא רוצה לחתוך את זה, אני באמת רוצה שנישאר
ידידים, אבל את לא מאפשרת את זה, או שאני לא מאפשר לעצמי...
כשאיתי את מדברת את מדברת רק עליו, ואת זה אני לא מסוגל לשמוע,
אבל רק כדי שאולי תתפתח השיחה לכיוון אחר, ואולי נדבר, לא כמו
פעם, אבל נדבר... ושוב את מנתקת ושוב אני מחכה, ושוב לא
מתקשרת, ושוב אני חושב אם זה כדאי בכלל, ואני יודע שזה קשר לא
בריא, זה אפילו לא קשר, זה סתם לא בריא... אולי אני אחייג
עכשיו בסלולרי את המספר ואסביר לך שאני לא יכול להמשיך כך
יותר, אבל אני לא יכול גם בלי זה, בלי לשמוע את קולך, ואני לא
רוצה לגרום לך להרגיש אפילו קצת לא בנוח עם כל מה שקורה...
אולי כדאי שאני אסבול... אולי זה הכי טוב, לסבול בשקט, לשמוע
אותך מדברת עליו, להשאר ידידים, אולי זה הכי טוב?
לא. זה לא טוב, זה לא בריא ואפילו ממכר, כי אם קצת לא נוח לי
היום, והיום אני מסתדר אז זה יחזור על עצמו גם מחר ומחרתיים,
ואז אני אהיה מכור, לכאב... אבל מכיוון שהמצב נמשך כבר מספר
שנים, אולי אני מכור כבר, וכדאי שאני אפסיק לזרוע לי מלח על
הפצעים.