אני אוהבת אותו...
אני פאקינג אוהבת אותו...בחיים שלי לא ידעתי מה זו
אהבה...כאילו, הרגשתי דברים וכאלה ולא הייתי בטוחה,אבל עכשיו
אני בטוחה!
אני בטוחה!אני אוהבת אותו! "אני אהבת אותך"!!!רציתי לצעוק לו.
אבל איך צועקים דבר כזה למורה שלך להתעמלות? במיוחד אם את כולה
ילדה בת 17 וחצי?

זה היה יום חם ביותר. כל כך רציתי להבריז הביתה,ללכת לשתות
משהו קר בבית מול המזגן ולראות טלויזיה...כמעט עשיתי את זה
באמת. לקחתי את הילקוט וקמתי עד שחברה שלי, יעל, באה אליי
ואמרה:"אל תחשבי על זה אפילו,הדס. יש מורה חדש במקום המורה
המכשפה הזו".
"ו...?" אמרתי. "הוא בטח יותר מכשף וזקן ממנה".
יעל לא אמרה כלום. היא חייכה את החיוך הענק שלה וגררה אותי
לאולם ספורט.
ברגע שנכנסתי הלב שלי החסיר פעימה.התחלתי לרעוד .בחיים שלי לא
רעדתי ככה.הוא עמד שם. גבוה...מאוד גבוה, גוף שרירי, שזוף,עם
קוקו קטן בלונדיני.
העיניים שלו כחולות כמו הים וחודרות.
כמה שהן חודרות."א...אני אוהבת אותו"אמרתי ליעל בקול רועד.
"מה???" יעל צרחה כמעט."אני...א...אוהב...ת" לא יכולתי לדבר.
יעל צחקה ואמרה:"כן ,זה מה שכולם חושבים שרואים אותו. חתיך
נכון"?
עמדתי שם בערך דקה פעורת פה ,ומסתכלת עליו.על המורה החדש
לספורט.
"שלום",אמר. "אני ניר המורה החדש לספורט, מי את בבקשה?"
"הא?" אמרתי בלי לחשוב. לא ממש הייתי מרוכזת.
הוא חייך חיוך רחב.חיוך מקסים. "איך קוראים לך חמודה"?
"הדס" אמרתי.
"בואי הדס תצטרפי לשיעור",אמר ניר וחייך שוב את החיוך המקסים
שלו.
אבל לא יכולתי לזוז.הרגשתי סחרחורת ואפילו התחלתי לפחד
מההרגשה הזו.
"אני לא מרגישה טוב" אמרתי. ולקחתי את הרגליים שלי וכמו ילדה
מטומטמת ברחתי מהשיעור.הביתה.

איזה שבוע ככה לא הייתי בבית ספר. פשוט לא הייתי מסוגלת. זה
היה נורא,בכל פעם שאני עוברת לידו במסדרון, או בשעורי
ספורט,אני מרגישה שאני מתמוטטת.ובכל יום ההרגשה הזו
גוברת.האהבה.
ועוד מעט השנה נגמרת, אני כבר בת 18,ומסיימת ללמוד ואני
בעיצומן של הבגרויות.
וניר, הוא כמעט בן 30 ,למרות שהוא נראה בן 26 גג,ושמעתי שהוא
עומד לעזוב את הארץ.
אני לא יודעת אם הוא נשוי אפילו...
ישבתי בבית וחשבתי...שאני חייבת לראות אותו. אני רוצה אותו
עכשיו.
אמנם היה קשה לברר את הכתובת שלו, אבל לבסוף הצלחתי. יעל, כמו
תמיד עזרה לי, ולא היה לי ממש אכפת שחשבה שאני מטורפת על כל
הראש,ושאם יקרה משהו היא לא קשורה ולא בעסק.
כוס אמק על הכל...
עליתי על האוטובוס, ואחרי רבע שעה ירדתי ממנו. לבית של ניר.
עמדתי בתחנה לבד ככה איזה 10 דקות,ואין לי מושג מה לעשות.
במשך ה-10 דקות האלה, לפחות איזה 80 פעם עברה בראשי המחשבה
שאני ילדה מטומטמת ושאני צריכה לקחת את הרגליים שלי וללכת
מפה.
אבל משהו החזיק אותי שם ולא נתן לי ללכת.
כשעליתי במדרגות עברו בי מיליון מחשבות בראש, כמו:מה אם יש לו
חברה,מה אם הוא לא נמצא, ומה לעזאזל אגיד לו?
צלצלתי בפעמון. הלב שלי דפק כל כך חזק...אלוהים איזה פחד.
ואז הוא פתח את הדלת ועמד שם.הוא הסתכל עליי במבט מופתע.
"הדס, מה את עושה כאן?"
ואז מתוך שום מקום זה פשוט יצא ,ואני לא יודעת מאיפה היה לי את
האומץ לעשות את זה.
"ניר, אני כבר שנה אוהבת אותך, ואף פעם לא אהבתי בחיים, אני
מאוהבת בך ורוצה רק אותך".
הייתם צריכים לראות את הפרצוף שלו.
ישבנו על הספה בסלון, ודיברנו במשך 3 שעות. הוא הסביר לי שאני
לא אוהבת אותו ושאני סתם דלוקה עליו,ושאסור שיהיה משהו כי אני
תלמידה והוא המורה.ואני משכנעת אותו שאני כן אוהבת אותו,ושלא
אכפת לי שאני תלמידה ושהוא המורה ושאני לא אספר לאף אחד כלום.
ואז דפקתי לו נשיקה.אחושרמוטה נשיקה, שנראה לי שהלשון שלי
ניקתה לו את כל השיניים.הוא היה המום...לא הוציא מילה.
ואז פתאום הדלת נפתחה ונכנס מישהו.
"נירוש, מה קורה פה"? המישהו הזה שאל.

ועכשיו ,5 שנים אחרי, אני יושבת על המיטה שלי בבית שלי וצוחקת
כשאני נזכרת בזה. עכשיו זה מצחיק. אז זה היה עצוב.
עצוב היה לגלות,שניר חי עם גבר כבר המון שנים. עם החבר שלו.  
מאז אותו יום, בכמה שיעורי ספורט המועטים שהיו לנו, ניר כבר לא
היה המורה.
הייתה בחורה אחרת.
אני לא יודעת למה הוא עזב, ואני בטוחה שזה בגלל שגיליתי שהוא
הומו.
כמה בכיתי בתקופה הזו והייתי בידכאון. היייתי בטוחה, שאם הוא
לא ירצה אותי זה יכול להיות ממיליון ואחת סיבות  אחרות... אבל
הומו?!בחיים לא הייתי מנחשת.

לפני כמה ימים פתחתי את ערוץ הספורט,כי הייתה תוכנית של
התעמלות אמריקאית, ומזמן לא עשיתי התעמלות וממש התחשק לי.
המדריך כושר נראה לי קצת מוכר. אחרי כמה זמן הבנתי שזה ניר.
חייכתי לטלויזיה וקרצתי בתקווה שאולי הוא רואה,ואולי מבין
שהסוד שלו, במשך כל הזמן הזה, נשאר איתי.