ביקשתי מאלי הדמעות שישתלו את דמותך בעיניי
למען לא יעבור יום מבלי שתגעי בלחיי
כך זלגת לך אהובתי, והגעת עד שפתיי
חדרת עמוק עמוק, זרית מלח על פצעיי
הפצעים שרפו והעלו בי זיכרונות
על ימים אחרים ותקוות אבודות
ועכשיו כל פצע הפך לצלקת
אני כבר לא לבד, לא משנה כמה את עוזבת
איך יכולת לחשוב שאני כועס עלייך?
אני יודע שאת רצית להישאר, והמוות הוא זה שבא אלייך
אני ממשיך לחכות לך אהובה, מחכה שתביטי לכאן
לא איכפת לי לעזוב, רק בואי והראי לי סימן
אבל את לא תבואי, לא תרשי לעצמך לקחת גם אותי
מתי תביני שלא איכפת לי למות, רק שתאחזי שוב בידי
אולי כשהעולם יתהפך, גיהינום יקפא, וגן העדן ייבול
אולי אז תביני שתמיד אהיה מוכן למות בשביל האתמול
אז כשמרכבות הגיהינום יקפאו אל דמותן לנצח נצחים
ושלכת גן העדן תשלח פרחיה אל אדמת הנושמים
בבקשה הגיעי גם את, ולחשי באוזניי
"בוא אהובי, אתה מוזמן להצטרף אל המתים, ואליי" |
