לפני ימים הכרתי בעצמי
לפחות מספר שנים אחורה
אותם ההשקפות,
אותם השיגעונות,
אותו הצחוק
- רק יותר יפה.
נאיבית כמו שאני הייתי
אנרכיסטית כמו שאני הייתי
מצחיקה כמו שאני הייתי
קריזיונרית כמו שאני הייתי
אוהבת כמו שאני אהבתי
- רק עם יותר מזל.
ואני כאן מביטה בה
והיא שברירית
בפוזה של ליידי אמיתית
עם צורך של הוכחה
לכולם, לעולם
שהיא ורק היא.
והיא ממהרת - בדיוק כמוני
לאכול הכל ומהר היא רוצה
והיא מתחצפת - בדיוק כמוני
וזה לא בא מכוונה רעה
והיא מתבזבזת - בדיוק כמוני
ולא מבינה מה חסר לה עוד.
רק שלה יש הכל
ולי היה רק אותי.
פברואר 2002 |
