|
לפני ימים הכרתי בעצמי
לפחות מספר שנים אחורה
אותם ההשקפות,
אותם השיגעונות,
אותו הצחוק
- רק יותר יפה.
נאיבית כמו שאני הייתי
אנרכיסטית כמו שאני הייתי
מצחיקה כמו שאני הייתי
קריזיונרית כמו שאני הייתי
אוהבת כמו שאני אהבתי
- רק עם יותר מזל.
ואני כאן מביטה בה
והיא שברירית
בפוזה של ליידי אמיתית
עם צורך של הוכחה
לכולם, לעולם
שהיא ורק היא.
והיא ממהרת - בדיוק כמוני
לאכול הכל ומהר היא רוצה
והיא מתחצפת - בדיוק כמוני
וזה לא בא מכוונה רעה
והיא מתבזבזת - בדיוק כמוני
ולא מבינה מה חסר לה עוד.
רק שלה יש הכל
ולי היה רק אותי.
פברואר 2002 |
|
|
"העבודה
משחררת"
המוטו של א.ד.
גורדון, והכיתוב
על השלט בכניסה
לאושוויץ
(מתוך הספר "461
אמרות שכמה
אנשים אמרו"
בהוצאת רמבו 2) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.