אל תטעה בשחור. אני לא לובש אותו מפני שאני בדיכאון. לא. גם לא
מפני שאני מאמין באפלה, או חושק בה. אני כן, אך זאת לא הסיבה
שאני לובש שחור. לא. העצב שלי אינו קשור גם הוא. הבן, כל אלה
נקשרים לכך בראשך מפני שאלה הן האסוציאציות עליהן גדלת. איש לא
טרח להניח לך לפתח קישורים משלך לכל דבר.
העולם ה"תרבותי" והמסוגר שגדלת בו כמעט ולא נותן לך לקשר את
הצבע השחור לדבר מה חיובי.
תחשוב: אתה תגיע ל"לילה". אולי אתם אוהב את הלילה, זה יהיה
קישור טוב. אך עבור הרבה אנשים לילה הוא גם חושך. חושך פירושו
"חוסר מודעות" וחוסר מודעות פירושו פחד. "לילה" חיובי, עבור
רוב האנשים, הוא לילה בהיר המואר בירח מלא ושלל כוכבים...
אתה תקשר את השחור גם עם המוות. בוודאי. נדמה לך כי שחור הוא
חסר צורה. כמובן שזה כך רק מכיוון שאתה אינך מסוגל לראות
אותה... כמה צנטרליסטי מצדך.
עננים שחורים, עבורך הם מבשרי רעות. הם מביאים סופה ואבדון.
אתה תרצה לתפוס מפניהם מחסה. אני מבין ללבך.
הרגע. השחור שלי, אינו אף אחד מאלה. לא. השחור שלי הוא הצבע
במהותו. ביסודו. מהו הצבע הזה בעצם? כל הצבעים כולם.
אני אסביר:
אתה הרי יודע שהלבן הנו כל הצבעים. כך הם אמרו לך בבית ספר; קח
אור לבן, תעביר אותו דרך מנסרה ו - הנה לך: כל שלל גווני הקשת.
אור לבן.
אם תלבש ירוק, למעשה אתה לובש חומר הבולע את כל הצבעים ופולט
את האור הירוק. האור הירוק המוחזר מגיע לעינינו. כמובן שאינך
באמת ירוק... ומה אם תלבש לבן? אתה אינך סופג אפילו צבע אחד.
כל האור מוחזר אלינו. כולו. דבר לא נטמע בך. דבר לא נספג.
לכן אני לובש שחור. הוא סופג את כל הצבעים כולם. אינו מפזר
דבר. אינו מבזבז דבר. כאשר אני לובש שחור, אני סופג לתוכי את
כל האור שבעולם. את כל צבעיו.
כאשר אני לובש שחור, אני מכיל.
כאשר אני לובש שחור, אני מעכל.
אני סופח.
אני נטען.
אל תטעה בשחור. אני לא לובש אותו מפני שאני בדיכאון.