אני והיא במיטה, "מטורף.." ,אני חושב לעצמי "מטורף..." הרי אני

כל כך רציתי אותה לפני רגעים כל כך ספורים, ועכשיו כששנינו
שוכבים מזיעים, כאילו אחרי ריצת מרתון במיטה הגדולה באמצע החדר
ובמקום תרועות חצוצרות הכול כל כך שקט.
אני פשוט רוצה שהיא תלך שלא תשכב שם ,לא רוצה לחבק אותה ולהגיד
לה שיהיה בסדר, מה חשבתי לעצמי? אני קם ומסתובב על רצפת הפרקט
הקרה ,היא עדיין ישנה, "אני אעיר אותה?" חושב בקול רם, לא,
שתישן , גם כך אני לא ידע מה להגיד לה .
אני פותח את הברז ומכניס את הראש מתחת למים הקרים ונותן להם
לצנן אותי  "לעזאזל עם החום הזה ,לעזאזל עם העיר הזאת".
נתתי בטלפון מבט חטוף , הנורה המהבהבת של המזכירה ציינה שיש
הודעה , הודעה שכבר שמעתי כשנכנסתי לבית  , הודעה קצרה שאמרה
"אני לא רוצה שתתקשר אלי יותר בחיים" ואחריה דומיה. למה הייתי
צריך לריב איתה , למה דווקא היום. הטבעת עדיין מונחת שם , על
השידה , מחכה לי , קוראת לי ,אני מתעשת במהירות, ומנסה לתת
להגיון לחזור למקום שהיה לפני רגע דמיון.
ועכשיו אחרי שכל כך רציתי, באמת, להוכיח לעצמי שזה לא נכון,
שלא יכול להיות שהרווק הכי מבוקש בעיר מתמסד, שאין כאן  אהבה,
ולא יכול להיות שהיא היחידה , הרי חייבת להיות מישהי נוספת...
גיליתי שהכול כל כך ריק מבפנים והמחשבה האיומה שמחלחלת בתוכי
שאולי הלילה, איבדתי , ולמדתי , מה היא אהבה , נכונה היא.

הים לא רגוע היום "ממש מצא לו זמן" חשבתי לעצמי אבל לה זה לא
הפריע , היא החזיקה את הסנדלים שלה במיומנות ביחד אחת , והשניה
אחזה בקצה השמלה שהתרוממה לה אל על . המים ניסו בכל כוחם
להרטיב אותה ,אבל היא קפצה לה בין הגלים וצחקה עליהם בניסיונם
הכושל פעם אחר פעם לגרום לה להירטב.
דודו ואינה התרחקו להם על החוף , אני לא סומך עליו, למרות שהוא
חבר שלי, אבל אינה נראית לי בחורה הגונה, והוא , היה לו כבר
אלף בחורות הגונות כמותה .
ואז...לרגע , היה נדמה לי שהגלים משיגים אותה ,היא מתחמקת ,
והיא מועדת , רגע אחד של אובדן שליטה, המחשבות ריחפו להם למקום
אחר, והיא כבר הייתה בתוך המים, מכוסה מכף רגל ועד ראש.
אולי לרגע הזה חיכיתי, כמו זאב שצופה בכבשה מלכחת עשב באחו,
זינקתי לעברה במהירות והרמתי אותה בזרועותיי, למרות ההתנגדות
שהפגינה וחוסר השביעות ממעשה האבירות שלי, לא עזבתי אותה
והנחתי אותה בעדינות יתרה כמו תכשיט יקר על החוף .
השעה הייתה קצת אחרי חצות "הייתי זקוקה לזה מסתבר" אמרה
בעליצות , והוסיפה "החום הזה ממש מסרב לעזוב ,איך אתם חיים
פה?"
"מתרגלים " עניתי "מתרגלים".
ועכשיו שנינו יושבים שם אחד מול השני , היד שלי בידה ,  אני
מרגיש רטט קל עובר בכול גופי , והיא בשלה , מביטה עמוק לתוך
הים החשוך , כאילו מחפשת משהו , אבל לא מוצאת.
"את תתקררי כך ,בואי נסע אלי ואני אתן לך בגדים יבשים"
היא מסכלת עלי במבט ארוך ובוחן, היא בטח חושבת לעצמה, שאני
מהטיפוסים של לילה אחד, לא נקשר, שאני אפגע בה כמו כל הבחורים
של לילה אחד.

השיער בצבע תות אדמוני שלה התעופף לו ברוח בזמן שהראש שלה
השתרבב החוצה  מהחלון של המכונית .דודו נסע במהירות מטורפת,
אמרתי לו שיאט, אבל כנראה המחשבות שלו היו במקומות אחרים, כי
על הגז הוא לא הפסיק ללחוץ . הסתכלתי עליה, לא סתם מבט חטוף,
אלה מבט שמנסה לעמוד על טיבה האמיתי, לרדת לעומק הנשמה. השער
בצבע התות שלה בהק בשמש החזקה של אילת, היה לה מבט של מישהי
שרק ירדה מנסיעה ארוכה ועצרה סוף סוף לנוח , שלווה. אבל הלב
שלי פעם, ללא הפסקה
היינו אני היא דודו ואינה , דודו ואינה ישבו מקדימה ,ואני והיא
במושב האחורי. לא יכולתי להוריד את העיניים שלי ממנה, אהבתי את
מה שהיא עושה לי, בדרך כלל זה הפוך, אבל אצלה הכול היה שונה,
שפוט, מספיק מבט אחד לתוך העיניים העמוקות האלה, כחול עמוק.
עכשיו היא יושבת על הברכיים שלי והראש שלה נהנה מאוויר שמפזר
את שערה לכול הכיוונים. אני מנסה לחבק אותה , אבל בלי לחשוב
פעמיים היא מורידה לי את הידיים ,ונותנת לי מבט מסתורי עם חיוך
חצוף . דודו צועק איזה קללה עסיסית לעבר הנהג שבדיוק חתך אותו
בכביש "מי נתן לך רשיון יאא... מאנייק..."  כנראה שהחום עושה
את זה לכולנו, ונדמה לי שעכשיו רק אני והיא , הכל נעלם , רק
הצחוק הילדותי הזה שרק ילדה בת 18 ספק אישה ספק נערה יודעת
לגלגל עובר לי בראש .

דודו בא לאסוף אותי בשמונה בערב, החום של צהריי היום עדיין
מיאן להתקרר , הפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל, אבל עינת עדיין לא
התקשרה, זה לא מתאים לה , בדרך כלל הריבים שלנו מסתיימים
הרבה יותר מוקדם, ואז פתאום הרגשתי צורך עז לדבר אתה, לשים סוף
למשחקים,אז לקחתי את הטלפון ליד והתחלתי לחייג את המספר שלה,
כאשר חריקת בלמים עצרה אותי, מכונית פג'ו אדומה עמדה כמה מטרים
ספורים לידי , מתוכה נשמע  קול "יאללה אחי , קדימה כנס, אין
לנו את כול היום נוסעים לים!".
נכנסתי למכונית בחוסר חשק, בתוכה ישב דודו, הוא הצביע על
הבחורה שלידו , תכיר זאת אינה , וזאת שלידך היא...
את המשך המשפט כבר לא שמעתי , הייתי עסוק בלנעוץ מבט מביש
בילדה שישבה במושב שלידי, העיניים הגדולות הביטו בי במבט
משועשע בזמן שאני מביט בשער האדמוני שלה שהזכיר לי תותים בשלים
של חודש אוגוסט. מזל שדודו שם גז, כי כבר לא ידעתי עם החום בא
מבחוץ או ממני, ובהחלט הייתי זקוק לאוויר הקריר של הנסיעה.
היינו בדרך אל הים.

שוב אותו ויכוח , נראה לי שאני ועינת מנהלים אותו מתוך שיגרה,
ובאמת שאני אוהב אותה, אנחנו ביחד כבר שנתיים , אבל זה קשה,
איך אני יכול לדעת עם היא זאת שאני רוצה לחיות אתה את שארית
חיי , איך אפשר לדעת שזאת היחידה? יצאתי מהבית שלה בכעס, עזבתי
סתם כך באמצע של ויכוח נוסף
אחריו תבוא ההתפייסות, הסליחה, היא תגיד שהיא מוכנה לחכות,
שהיא אוהבת אותי , אבל אני חייב להחליט מה אני רוצה ,ואחרי זה
בטח סקס מדהים, דבר אחד בטוח, היא ידעה לעשות לי את זה כמו
שאף בחורה אחרת לא יכלה, כלומר היה לי סקס יותר טוב ממנה, אבל
אחריו תמיד באה התחושה שאני קם ורוצה לברוח , פשוט מה הטעם
להמשיך ? הרי היא סתם עוד בחורה , עוד מישהי שהייתה רגע  בלילה
אחד, משהו שהיה ונגמר. הפלאפון שלי צלצל, "זה היה מהר" חשבתי
לעצמי, היא כבר רוצה להתפייס?, למען האמת שמחתי, ממש לא אהבתי
את הקטעים האלה, אם היא הייתה יודעת שכבר קניתי לה טבעת
אירוסים לפני שבועיים, אבל אז לרגע קט נבהלתי, שחשבתי שאולי
היא לא האחת?
אבל כאשר הסתכלתי על הצג היה זה מספר אחר , "הלו אחי , מה
שלומך?" אמר הקול מהצד השני , זה היה דודו , "אתה חייב לבוא
איתי לפגוש היום שתי בנות, סוף הדרך, הן מגיעות עם הבית ספר
שלהם מטיול שנתי". "אני לא יכול אני חייב לסגור משהו עם עינת"
, אמרתי לו בקול קר. "אחי , עזוב אותך, אתה רק צריך להעסיק את
אחת מהם, בזמן שאני אהיה עם השניה, זה הכול , תגיד לעינת שהלכת
לשחק סנוקר", ואז במקום להגיד לו לא , פשוט וקל , מצאתי את
עצמי סוגר
את הטלפון עם תוכניות נסיעה לים עם דודו ושתי בנות שאני לא
מכיר.
בזמנים אחרים לא הייתי חושב פעמיים, ועוד הייתי נהנה מזה , אבל
עכשיו ,טוב עינת תחכה חשבתי לעצמי , אני כבר אראה אותה מחר
ואני אגיד שאני חייב לקחת פסק זמן, אני חייב לחשוב על הדברים,
איך אני יכול לדעת שרק אותה אני אוהב?