היא הייתה יפה כזאת, עם שיער שחור ארוך גולש עד הכתפיים, היו
לה עיניים ירוקות וכשהיא הייתה עצבנית הן נהפכו לצהבהבות. היה
לה חוש הומור מטרף, המגע שלה היה רך ומלטף, והריח שלה... או
הריח שלה שלא עוזב אותי עד היום... אין איך להגדיר את זה... כל
אלו הרכיבו שלמות...

עד שהיא מתה! כשהיא מתה אני לא יודעת מה קרה לי, התחלתי
להתעצבן, להשתגע, לנשוך את עצמי; ביד, ברגל ובכל מה שיכולתי.
כשהיינו שתינו הכל היה לבן בחלום שחורף זה היה טוב ומושלם
מבחינתי, אני עם האובדנות שלי והיא עם האובדן שלה... אני זוכרת
שראיתי אותה בחדרה, שומעת מוזיקה וחולמת על זה שגם היא תעמוד
על במה ותטריף אלפי אנשים, ואני זוכרת איך הסתכלתי עליה
בעיניים ראוותניות שרוצות וחושקות בשיער שלה, בעיניים שלה,
במגע שלה ובריח שלה וכשהיא הייתה מגלה להפתעתה שאני מסתכלת
עליה מהצד היא הייתה מסתובבת ורצה אליי, מחבקת אותי ומסתכלת
עליי. המבט- נמוך וסקסי כזה, ואז... ואז היינו מתנשקות.
תמיד חלמתי שהנשיקה הראשונה שלנו תמשך לנצח, אבל זה לא קרה.
אני זוכרת שיצאנו לבלות בפעם הראשונה שלנו באיזשהו סרט
בסילבסטר וב-12 בלילה הייתה לנו נשיקה ראשונה, זה היה הדבר
הטוב הבא בשבילי!!!

אחרי שישה חודשים ביחד, אני לא יודעת מה קרה לה, היא התחילה
להשתנות, מה קרה לילדה שאהבתי? למטורפת שחורת השיער שלי???
מעיין קראו לה, למטורפת שלי. היא התחילה לבלוע כדורי שינה וכל
זמן שהיא לא בלעה אותם היא הייתה צמודה למוזיקה רועשת, מגעילה
כזאת, שגרועה יותר מכינור צורם!!! היא בקושי דיברה איתי, היא
כל הזמן חיבקה את עצמה ובכתה. כשניסיתי לדבר איתה לא הצלחתי,
היא רק הסתכלה עליי במבט הנמוך הסקסי שלה ואני החזרתי חיוך
וכשעמדתי לנשק אותה, היא השפילה מבט וברחה מזה.

רק פעם אחת בכל 'תקופת הבדידות' שלה התנשקנו- כשהיא מתה.
חיבקתי אותה חזק חזק ונתתי לה נשיקה רכה על השפתיים, כדיי לחוש
את טעמן בפעם האחרונה. ליטפתי את שיערה הרך, סגרתי את עיניה
בעדינות. לא היה לה כבר ריח טובה מזה המון זמן, רק עכשיו הוא
נעשה חזק יותר ויותר!
הפרידה ממנה הייתה קשה מנשוא, בכיתי ללא הפסקה וחשבתי נון-סטופ
על התקופה הכי מעולה בחיי- איתה... זה מאוד קשה להיפרד מפיצול
האישיות שלך...!