ברטה כץ / גשם |
ניתך ומתגבש כשיר,
תחתי מדרך זדון-רומס נקווה העצב הנוזלי
הלמות טיפות, כמו תופים
לפעמי נידון נרפים,
דרכי קוצבת, מעצבת
את עצבת גורלי
האל מקיפאונו עכשיו
חוזר בו בשלוליותיו
ובן אני אישון מוקטן בתוך עולם נפתע;
לשווא ריצדה השתקפותי
בין עיגולי החרטה:
עד תום הגרתי חרפתי,
יבש דמי,
אני שקטה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|