כשאתה מסתכל עלי כך
מרגישה פיתוי חדש, לא מוכר,
להסיר את קליפת נשמתי
ולצאת מעולמי המנוכר.
לספר? התקשיב? התשמע?
התעדיף רעש זה
על שלוות הדממה?
התבין את אשר לפניך
איש מפי לא שמע?
העולם כה בודד.
כולם פה שותקים,
נעשינו חירשים?
מבטך אותי עוד מודד.
לבסוף מתייאשת, עדיין שותקת,
אותך הדממה מחבקת.
יודעת שהבנת,
מבפנים אני נחנקת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.