לקרוא עם "Pink Floyd - Shine on You Crazy Diamond - Part 1"




האיש הסתכל עליו כמו שבחיים לא הסתכלו עליו, אולי בגלל שעכשיו
הוא לא היה בחיים, הוא במעבר, הדרך שבאמצע.
אור לבן קורא אליו, מדריך אותו, העין שלו משדרת אליו רק לבן
בוהק ומקסים. הוא מתקדם צעד צעד, בזהירות, בודק בעיניו, שומע
מוסיקה, גיטרות אפלוליות מרחפות, מחפש בעיניו את אביו ואחיו,
מתקדם עוד קצת, עדיין מוקסם, הגיטרות מרחפות, האור בוהק,
וההרגשה נפלאה, איזו הרגשה נהדרת, אושר צלול, גיטרה ואור,
שלווה נהדרת של אושר, לא של שיעמום.
הוא מתקדם עוד קצת, רגע אחד לפני, "זה היה הקטע האחרון, שיהיה
לך שמח קצת, לפני נצח של כאב" קול קורא לו בשפה אלוהית. הוא
כבר בפנים.
ברוך הבא לגיהנום.

על הרצפה איש המד"א בוחן אותו עוד פעם אחת, ומכסה את ראשו, "זה
נגמר" הוא אומר. ביי ביי.
עוד אנשים ממשיכים לזרום, רחוב המוות האפלולי, עוד פיגוע, איש
המד"א אוהב את זה, אווירה סוריאליסטית מיסטית, המוות מרומם
אותו להרגשה עילאית , הוא צופה בעיניו באחד מפלאי הטבע
בהתרחשותם, המעבר מהעולם האמיתי והלוגי לעולם המיסטי והלא
ריאליסטי, הוא מוקסם.
האיש הפצוע מובא אליו באלונקה , "איך אתה מרגיש?" איש המד"א
שואל, האיש המדמם על הריצפה לא עונה, בעיניו הבעה חלולה, "מוות
מוחי הא?" הוא יודע שהבחור עומד למות. איש המד"א מסתכל אליו
בעיניים, בוחן, "דבר אלי! דבר אלי!" הוא צועק, מקווה לשמוע
תשובה מהמלאך השחור "אני יודע שאתה פה, דבר אלי" , האיש על
הרצפה לרגע קם בתנועה פתאומית, עוד כמה עוויתות והוא צונח על
הריצפה, רגע לפני הוא מישיר מבט לאיש המד"א בעינים, מבט אחרון,
איש המד"א בוחן אותו ברצינות ומרגיש איך האיש מושך אותו, מושך
יותר ויותר , הוא נסחף איתו, נסחף אל העולם הבא, האיש ממשיך
להסתכל לו בעינים, במקום השתקפותו הוא רואה אור לבן גדול בתוך
מנהרה של חושך, הוא כמעט נסחף, כמעט, והאיש עוצם את עיניו.
"ברוך הבא לגן עדן, אני ואבא חיכינו לך הרבה זמן" לאיש הזה היה
יותר מזל מלקודם.
איש המד"א חוזר לאוטו, מדליק סיגריה, חושב לו על המוות הנושף
בעורפו, מכונית עוצרת לידו, איש שחור עם גולגולת ללא עור קורץ
אליו וממשיך לנסוע.
"הוא תמיד מקניט אותי, קיבינימט" איש המד"א אומר לעצמו ומדליק
עוד סיגריה.
"שלמה, יש כאן מישהו" אני צועק אליו.
הוא עדיין באוטו עם הסיגריה, לא עונה לי, אני מחליט לטפל באיש
הזה בעצמי, לראות מה כל כך מושך את שלמה באנשים הגוססים האלה.
אני מסתכל אליו בעינים, האיש מתחיל לדבר, "שקט, שקט" הוא לוחש
אלי , אני עונה לו בסקרנות "מה ? למה שקט?" , הוא עונה לי
"שקט, בשביל האיש, שקט, בשביל האיש" הוא חושף לי שיניים צהובות
וחוזר אל הרצפה, עיניו סגורות. אני מתקרב אליו, אני עדיין שומע
אותו נושם "נו תפקח עיניים , תן לי לראות , תן לי את המוות"
אני אומר לו, אני מתקרב אליו יותר ובידי פוקח את עינו השמאלית,
עולם ומלואו נראה שם, שמים בהילוך מהיר רצים שם, עוד קצת והוא
מתנגש בקיר, רק לבן, רק לבן, אני סוגר את עינו. אני פוקח את
עינו השמאלית, שם רק שחור, עוד רגע ויש שם להבות, להבות
מדהימות ביופין, אבל העין נסגרת בעצמה. "ברוך הבא, להתראות
באולם הריטוש, עוד רגע קט של אושר בשבילך , אחר כך תבוא האש"
גם הוא נשלח לשאול.
אני קם ומסתובב ברחוב, אנשים מדממים נלקחים על ידי אנשי המד"א
האחרים, דם על הרצפה, ריח מתוק באוויר.
אווירת מוות מושלמת, אני חש התרוממות רוח אדירה, רוצה לגעת
באווירה הזו, אני רואה גופה אחת מונחת בסמטה צדדית , אותה עוד
לא לקחו, אני מתקרב אליה. בודק אותה, אני מקרב את אוזני לפיה,
אני יכול לשמוע משהו "שקט, התרחק, חזור לשם, אל מקומך , אל
תתערב" אני שומע אותו אומר, "למה לא להתקרב? תנו לי לחוש את
הכאב, תנו לי לחוש את העוצמה" אני אומר נרגש, "לך, והשאר את
הכוחות המתחוללים פה לבד, זה לא מעניינך מה שקורה פה" קול תקיף
אומר לי. "אבל אני חש את זה! אני רוצה להרגיש!" , "אתה רוצה
למות?" הקול שואל, "לא למות, לחוש , את המוות " אני אומר, "אי
אפשר, אתה תחוש את התחושה הזאת, אתה תחוש" והוא שותק, אני רואה
את עורו מכחיל לו לאיטו, את עפעפיו נסגרים להם, אני נוגע
בגופה, גופת אשה, מנשק אותה בשביל להרגיש משהו, הרגשתי הרגשה
של התרוממות רוח, כוחות קדמוניים ומחזורי חיים שנסגרים קוראים
לי, אני מנשק שוב ולא חש דבר, הגופה מתרקבת לה לאיטה, ואני
הולך.
חוזר אל הואן הגדול של מד"א, הולך לאחורי המכונית, אף אחד לא
שוכב שם, רק אלונקות מלאות בדם, אני ממשיך ללכת , מסתכל
מסביבי, המולה גדולה של כאב, אבל אין הרבה פצועים קלים, כולם
כאן גוססים, מחכים למותם , האווירה מושלמת, השמים קודרים, גם
הם משתפים פעולה .
אני ממשיך ללכת ורואה איש פצוע באמת קשה, ראשו פתוח ומלא בדם,
כל גופו מעוות, כמעט ללא גפיים, אבל משום מה יכול לדבר. אני
מתקרב אליו ושומע אותו מדבר אל איש המד"א , אני אומר אל האיש
שאני כבר אטפל בו והאיש הולך , עכשיו אני לבד איתו.
"אני בא, אני בא" האיש אומר לי, "אני בא!!" הוא קורן מאושר.
"לאן אתה בא?" אני שואל , "למדבר, מדבר האושר" , אני שואל אותו
"מה יש שם?" , הוא עונה לי "רק אושר, גרגירי חול של מוזה,
והשראה אדירה, נוף מקסים, מדבר ללא כאב" , "מה אתה רואה?" אני
שואל אותו , "יש כאן חול, מאחורי יש רק מדבר, אבל אני על חוף
ים, הגלים כאן לא מתנפצים אלא דוהים להם על החול, השמים
שמיימים, הכול כאן מושלם" , "אני גם רוצה לבוא" אני אומר לו,
"אי אפשר, זה מועדון למנויים בלבד" הוא עונה לי וסוגר את
עיניו, על פניו חיוך נצחי.
"אני גם רוצה!" אני צועק, "אני רוצה ללכת לשם , אני רוצה
להרגיש את התחושות האלו! המוות הוא הדבר הכי נפלא שראיתי , קחו
אותי לשם!" אני צועק ברחוב, מפחד להתאבד, אני חוזר אל שלמה,
אולי הוא יודע משהו.
אני מגיע אל שלמה ושואל אותו "אני רוצה ללכת לשם" והוא אומר לי
"אי אפשר, הוא אמר לי" הוא מצביע על המכונית מולנו.
המלאך השחור מחייך, ומדליק לעצמו עוד סיגריה , "חתיכת חרא , קח
אותי לשם! קח אותי!" , הוא מחייך ואומר לי בפשטות "בהזדמנות ,
בהזדמנות"
אני לא יכול יותר, "אתה יודע שזה מה שאני רוצה! אתה יודע שזה
גורלי! רק שם אהיה מאושר, אני רוצה להיות שיכור מהמוות כמו שהם
היו! אני רוצה להרגיש את התחושות שהם חשו! אני רוצה להתאחד עם
הכול! " אני צועק אליו, "לא היום" הוא אומר לי.
אני הולך אל האוטו , לוקח משם את המצית של שלמה, ואומר אל
המלאך בפרצוף "אתה לא תוכל להשאיר אותי פה!" והוא רק מחייך ,
חיוך רגוע ושליו.
אני לוקח את המצית, והולך אל תא המטען, חבית הבנזין ששוכבת שם
דרך קבע נפתחת בקלות ונשפכת על הרצפה.
"זהו! אני הולך לשם!" , שלמה ממלמל עוד כמה מלים אבל אני שמעתי
רק אחת - "פראייר" .
אני לוקח את המצית, מדליק אותו , ורואה באש את כל המראות
שחוויתי, רואה שם את כל הדרת המוות בהתגלמותה ובתפארתה, אני
מוריד את המצית לאט לאט ובסוף זורק אותו.
זהו, הלהבות משתלהבות מולי, ניצוצות הכאב מכים בי בעוצמה, אני
בלב המדורה הענקית, רואה בלהבות את המלאך השחור מחייך ואת שלמה
מדליק עוד סיגריה, אני מסתכל על הכול עוד פעם אחת , ונסחף ,
סוף כל סוף, נסחף.
האור מכה בי בעוצמה, זהו , אני שם, אני רץ אל עבר האור, חושב
שאני יודע מה מצפה לי לשם, שיכור מכל המראות ואחוז דיבוק בגן
עדן, חייב להגיע אל מדבר האושר, או מה שלא יהיה.
אני שומע את הקול מכה בי "אתה יודע שאין פתרונות קלים " הקול
אמר ונעלם. במקום הגיטרות השלוות התחלתי לשמוע קול שמתגבר
ומתגבר, גיטרות חשמליות בפול ווליום, רעש מחריד של רוק כבד,
ואני רואה שוב את הלהבות, שורפות את מדבר האושר שלי, "לא !!
לא! זהו יעודי , תנו לי רק את המקום הזה!" אני צועק ובוכה,
אבוד, הכל אבוד , אני פתאום נופל למטה למטה למטה, צונח למטה,
ורואה למעלה את אבא מנופף לי לשלום, כשעל פניו ההבעה שאני כל
כך רגיל לראות , שאומרת "למה לא עשית מה שהיית אמור לעשות? למה
הרסת הכול? " ואני מסתכל למטה ורואה את העתיד שצפוי לי, לצידי
מרחף מלאך המוות ואומר "אין פתרונות קלים, המוות סימם אותך ,
אתה הקורבן הכי אכזרי שלו, סונוורת על ידו לגמרי, לעולם לא
תצליח להרגיש את גדולתו, עכשיו, אתה הולך להרגיש את אכזריותו"
הוא אמר, והדליק סיגריה, ואת הגפרור זרק עלי, עליתי בלהבות
ונפלתי על הקרקע, שלמה בירך אותי ברכת שלום, "שלום, אני רואה
שהצלחתי, ברוך הבא, לך אפילו לא נתנו את הרגע הזה של האושר,
אבל מכיוון שחשת אותו אצל אחרים, אני מניח שזה הוגן מספיק,
להתראות,
ברוך הבא לעולם הכאב" הוא אמר, וצעקתי בכל כוחי, עוד קורבן של
המוות, מסנוור ומשולהב על ידו, נבלע בתוכו, אין יותר אושר
בשבילי,
נצח של ייסורים
איקרוס של המוות, התקרבתי יותר מדי,
ובסוף , הוא בלע אותי.