ושוב הסלע הזה בגרוגרת,
מחניק בגרוני כמו מטח יריות.
פצעי לא יגליד כי הפכוהו להרג
השליכו אותי לגוב אריות.
אמרתי סודי כשיכור; שתיתי מיין עופרת,
צוואת אלוהי נעולה במרתף כבר יובלות.
מותי לא ישתוק, כי קנוהו בשקר -
מכרו לי אמון שנכתב בסכין על שורות.
ושוב לא אראה יותר בוקר,
נפשי כלואה במרתף החשוך.
ושוב לא אומר את סודי לעולם,
שכן במותי הוא חתום.
חריצים של תקווה העירוני,
מבעד קירות ערפל.
בדום אחזק את ידי האיזלת,
וגם את ראשי . . . אחזק . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.