טוחנת סגריה אחר סגריה ועשן אופף את חדרי
מביטה עמוק אל תוך חלון ליבי
מחפשת ...
לא מוצאת שום דבר
ריקנות ממלאת את המקום שאמור להיות עמוס ברגש עילאי
ואני עכשיו יושבת וחושבת ומציצה אל עברי
מבינה שיותר גרוע לא יכול להיות
ואז ...
עוד אסון נופל עליי משמיים
הוא נופל לו מקומה שמינית אל מול העיניים
מנסה להציל אותו אבל זה לא עוזר
הוא מפורק
הוא לא נושם
הוא כולו מכוסה בדם

שומעת שירים עצובים לבושה רק בשחורים
שנה שלמה שקועה במחשבות
ובגרון עומד לו גוש גדול של דמעות
במאפרה יושבים להם בדלי סיגריות שזיהמו את ריאותיי
וחושבת מה היה אם לא הייתי אומרת לו כלום
אם לא הייתי מרימה את עיניי ורואה אותו שם
מה היה קורה לו הייתי ממשיכה בדרכי ללא כל הפרעה
מה היה קורה אם לא היית מבריז מהשיעור ומתעקש להיכנס דרך הגג

ואני שוב מדליקה סיגריה
ערפל מכסה את פניי
דמעה מתחילה לרדת על לחיי
נזכרת בחיוך על פניה
בצינורות שעטפו את גרונה, את גופה
את המילים האחרונות שיצאו בצרידות מתוך פיה
את ההבטחה שהבטחתי לה בשעתה האחרונה
ואיך שיום למחרת באה אלי אותה חברה
ואמרה לי שהיא הלכה עלתה למעלה
הייתה לי הרגשה רעה
הרגשה עצובה...
והחתולה שייללה בדרכך האחרונה
והנשמה שלך שעלתה לה למעלה
וגופך שנשאר באדמה

שוב שומעת שירים עצובים
מסתכלת בשנאה על החיים
לא רוצה להיות כאן יותר
רוצה לעלות לעננים
והם לא הבינו אותה למה היא לובשת שחורים
והם לא רצו להבין למה היא עם דמעות על הפנים
ולמה הפצעים לא נסגרים
הם נשארים פתוחים הם שורפים הם כואבים

וענן גדול ולבן מכסה את פניי
זה היה ערב רגיל למדי
ואותו הטלפון שהביא עוד צער לחיי
הוא היה גוזל לא רצה להיות כאן יותר
הוא אמר שלום ושהוא אוהב את כולם
הוא תלה את עצמו
בערב רגיל למדי
הוא ככה הלך מחיי
הביא את הדמעות על לחיי


שוב לובשת שחורים חושבת על חייה העצובים
מחפשת תשובה אך ללא מוצא
זה היה הקיץ האחרון שלהם ושלה
היא כבר לא אותו אדם
היא לא יודעת מי היא מה היא ומה היא רוצה
היא לא יודעת מה לחוש מה לחשוב ומה היא מחשבה

היא היום צוחקת כאילו כלום לא קרה
כדי שכולם יחשבו שהכול טוב
אבל היא רק שמה מסיכה
כדי שלא ייקחו אותה למחלקה סגורה
היא שרה רוקדת משחקת כאילו אין מחר
היא לא יודעת אם היא תהיה אפילו עוד דקה

היא אוהבת אתכם ואת כל העולם
אבל ...