הוא בא אליי, כמו איזה לא נורמלי, בשעה 8 בבוקר, מנער אותי
מהמיטה ואומר לי "יפה שלי קומי, יש שמש, כיף בחוץ, נוסעים
לטייל"
אני מסתכלת עליו, מסתכלת על השעון, מסתכלת עליו, מסתכלת על
השעון, מסתכלת עליו, מסתכלת על הכרית, בום!! צונחת חזרה.
"נו, אל תהיי כזאת קשה, אז מה אם יום שבת, יש שמש, אפשר לנסוע
לטייל, יהייה כיף, הדלקתי לך את הדוד לפני חצי שעה יש לך מים"
אני חושבת איך להעיף אותו לקיבינימט, ראבק ביום חול 8 בבוקר זה
בשבילי אמצע הלילה מה הוא רוצה ממני???
חושבת מה אני אעשה ומגיעה למסקנה שאין מצב לצאת מזה, אז אני
פוקחת עיניים ורואה אותו יושב לי על המיטה, מחייך, קורן מאושר
במבט של אם תעיפי אותי מפה אני ממש אעלב.
אז אני נכנעת, נו יש לי ברירה?
קמה ומהרהרת, כמה זמן אני אוכל להחזיק עם שעתיים שינה ומסלקת
את המחשבה הזאת מהראש, את צריכה להיות רעננה וכאילו שמחה אחרת
זה לא שווה, אני משכנעת את עצמי.
צולעת עם עיניים חצי ישנות לעבר האמבטיה, זהו הגעתי, אור,
יופי, שיניים, כן, לא ה"זברה" המגעילה שלו, אוקיי המברשת
הצהובה, יופי, נו תתעוררי אני צועקת על עצמי.
טוב, לא נורא אני אשן בערב, כשנחזור.
אני חוזרת לחדר, עם המגבת, כל הרצפה וגם כל הדרך מהמקלחת שובל
של מים שעוד לא נספגו במגבת, ס'אמק רק אתמול שטפתי, טוב לא
נורא,
יורדים, אני יושבת ומנקרת במושב לידו והוא שר לי שירים שאני
אתעורר קצת, דברים שאני אוהבת, "צרבתי אתמול אני יודע שאת חולה
על שלמה ארצי", טוב מילא.
אני מתחננת, אלוהים תעשה שיהייו לי עוד לפחות חמש שעות שינה
שאני אדע לפחות איך קוראים לי.
"לאן אתה נוסע?" אני שואלת אותו והוא מחייך חיוך אינפנטילי
"הפתעה" נו רק עכשיו אני צריכה הפתעות כאלה "תהייה רציני" אני
אומרת לו "לאן נוסעים?" והוא עיקבי בחיוכו הדיבלי.
הגענו למקום אני לא ממש יודעת כמה זמן נסענו, כי ישנתי כמובן,
אבל התעוררתי ברגע שהוא העביר ל 4X4 אני לא מבינה מה הוא עושה
הוא נורמלי? "את הולכת לראות את המקום הכי יפה שראית בחיים
שלך" אנחנו נוסעים בשטח איזה עשר דקות "תעצמי עיניים" הוא אומר
לי ואני בחוסר סבלנות "אני עושה את זה רק כי אין לי כוח
להתווכח איתך" פתאום הוא עוצר, באמת סוף סוף אני מהרהרת, איפה
אני לעזעזל???
הוא אומר לי לפתוח עיניים אני רואה אגם באמצע שום מקום אני
מסתכלת עליו, המומה, הוא יוצא מהאוטו מוציא תיק גדול, פותח לי
את הדלת "צאי" הוא אומר לי. אני יוצאת הוא מסתכל עלי מוציא
בקבוק יין לבן, פורש שמיכה על האדמה מוזג לשנינו יין ואנחנו
מצחקקים לנו בלי סוף, כמו שני ילדים מפגרים.
"אני רוצה שתתחתני איתי" הוא מסתכל לי בעיניים ולא מרפה, אני
לוקחת נשימה עמוקה, מסתכלת עליו "אני מסכימה" הוא מחבק אותי
אנחנו מתנשקים הוא מסתכל עלי עם חיוך של ילד בן חמש שקנו לו
משחק מחשב שביקש המון זמן.
"יוני, בשביל זה הבאת אותי עד פה???  לא יכולת לתת לי לישון
ביום שבת, היינו מתעוררים מזמינים ג'חנון הביתה ואז היית מציע
לי?"
הוא מחייך, אח רק בגלל החיוך הזה הסכמתי, וכבר לא כעסתי עליו.