הלכתי לאיטי במורד הרחוב, יום שמש קיצי ונעים. אבל אני מזמן
מזיעה...
קניתי לי קופסאת נובלס, הם ממש יקרנים ... 7 שקלים!
אני הולכת לא יודעת לאן... אני זרה פה... במקום זר...
הגעתי לגן שעשועים דיי צנוע. ישבתי על הקרוסלה, פתחתי את
קופסאת הנובלס.
מרחוק ראיתי אמא וילד קטן מתקרבים אל גן השעשועים.
הצתתי את הנובלס ושאפתי את העשן לריאותי. הם הגיעו אל הגן,
הילד הקטן שתק והאמא של האיפור והתכשיטים הזולים אומרת לו כל
שניה שיזהר לא ליפול, במבטא פרחי למדי.
הילד הגיע אל המגלשה, הגיע אל הקצה העיף אליי מבט...
והתיישב... הסיגריה התחילה להיגמר לי... בנתיים האמא יושבת על
הספסל הקרוב ומדברת בפלאפון עם איזה משה...
הילד מתגלש למטה במגלשה מאבד שיווי משקל ונופל...
האמא הפרחה שלא שמה לב שהילד שלה נפל המשיכה לדבר עם המשה
הזה...
הילד קם וראיתי שמתוך הראש שלו בוקעים נחלים ארוכים של דם.
הילד לא בכה לא צעק, פתאום האמא הפרחה קלטה שהבן שלה מלא בדם
ורצה לקראתו, היא מחבקת אותו ותוך כדי מטלפנת לבעלה שיזמין
אמבלונס.
היא היסטרית, נגמרה לי הסיגריה...
קמתי מהקרוסלה, והלכתי לא העפתי מבט לאחור, רק שמעתי מרחוק את
צעקות האמא הפרחה.
בנתיים הוצאתי את הקופסא והדלקתי עוד נובלס...