תשאיר לי כמה רימונים ותברח , כך אמר לי יורם.
אבל אני לא רוצה להשאיר אותך ,בכיתי כמו ילד אני אשאר,
אולם עיניו הכחולות אשר בדרך כלל היו רכות ,כאילו קפאו ,
עוד כמה רגעים נשארו לי לחיות ,קח את עצמך ועוף לפני
שגם אתה תחטוף איזה כדור או שניים ,לפחות יהיה מי אשר
יספר את סיפור הפלוגה ,
השארתי לו כמה רימונים והתחלתי לברוח כאשר כדורים ניתזים
סביבי
עוד הספקתי לראות איך הוא מפוצץ את עצמו עם כמה חיילי אוייב.
ואז התחיל המסע.
לבדי הייתי (אומנם) גופותיהם של
חיילי היו מפוזרות על קרקע המדבר הרכה .איך יוצאים
מכאן מפוחד ורטוב מדם , שתן ,וזעה
חשבתי לעצמי "מבכר הייתי למות
כאן אבל לא .גמלה בי החלטה או אשר יצר החיים גבר עלי
או שזה היה טרטור של מכונת היריה ,ונחשולי החיילים המצריים
אשר צרו עלי וירו לכיווני מכל עבר מכל מקום הייתי מוקף
,ואז החל מחול השדים הפרטי שלי ,רצתי "רצתי ולא יודע
אני אנא אני רץ ,נתזי הקליעים התיזו חולות ורגבי עפר
בין רגליי ואני רץ, רצתי ורצתי כל עוד נפשי בי נופל
וקם בוכה וצוחק
חשתי כאילו תלשו את ראותיי מקרבי
כאב לי במקום בו פעם היה לי לב
הכאב היה גדול אולם הפחד גדול היה ממנו .ולפתע עצרתי
,כן עצרתי כי שמעתי את השקט ,שקט אשר
יכולתי לחתוך אותו בסכין הציד
אשר היתה לי ,התישבתי לי וחשבתי
לי מה מכאן והלאה , הערב כבר ירד לו עלטה שחורה החלה
לרדת על
המדבר הארור ,הרהורי נסקו לעבר
משפחתי , מה קורה עם אמא ואבא
הרי לא יודעים הם היכן אני
ומה קורה עם החברה במשק
אט אט החלו עפעפי להיסגר
אמא אני חולם אותך אל תכעסי עלי
אם לא אחזור ,(חולם על השעועית
כל יום שישי ,"ואפילו מסכים אם אבא
כועס עלי , ) תשמרו על עצמכם אני
כבר אשמר לי לבד הרי אתם מכירים
אותי אני מהטיפוס של השורדים .
טררררררר טרטור של מקלע הפריע את מנוחתי , שומע אני
קולות של חיילים . מדברים . לא זה לא "עברית זו ערבית,"
.הזיעה שלי ניגרה טיפה אחר טיפה זיעה קרה במקום אחר אולי
זה היה
די מצנן גיחכתי לעצמי מריר.
אולם מצבי הכללי היה בכי רע
אין מקום אפילו לחיוך.
ברגעי יאוש אלו חשבתי על הכל
אפילו ללכת לשבי .
בעיטה אדירה שחטפתי בגבי החזירה אותי למציאות
,ועוד אחת
ועוד אחת ,זעם עצום הצטבר בי
הסתובבתי ובלי לחשוב ידי מצאה
את הנשק והתחלתי לחבוט חבטתי עד אשר לא ראו לו
כבר
פנים מה שלא ידעתי אותו רגע
אומלל זה שהוא היה כבר מת .
מכוסה בדמו הייתי . הסתכלתי על
שתי ידי ,ידים אלה אשר הרגו עתה
אדם .שאט נפש עלתה בי ,בחילה
אחזה בגרוני ,ועיניי נשטפו בדמעות , לא הצטערתי
על הגוויה אשר היתה מוטלת לפני ואשר אותה הרגתי
,אלא על מה שניהייתי "רוצח חסר מצפון ומכונת
הרג " אולם אותו רגע גבר בי
ההגיון על הרגש " מכונת הרג רוצח" צריך להמשיך הלאה
ו
, המשך יבוא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.