היום שבו מתתי היה יום רגיל יחסית.
חזרתי הביתה מקולג', בודק דואר בדרך.
נכנסתי לחדר. הבית של ההורים שלי היה למעלה, ולי היתה קומה
שלה, כמו דירה, שלא קשורה ללמעלה. לא שזה שינה כי בקושי ראיתי
את ההורים שלי. וגם אז לא דיברתי איתם כמעט. לא שהיה אכפת
להם.
בכל מקרה, נכנסתי לחדר הגדול, פתחתי את המקרר, הוצאתי בירה
והדלקתי את המערכת בלחיצת כפתור. פתחתי את בפחית ב-טסססס
המוכר, נשכבתי על המיטה, עם הפנים לתקרה. החדר, גדול, צבוע
בכחול ומעוצב בכחול, לבן, כסף, עם רצפת פרקט, נראה מוכר וטוב
היום. אני זוכר שלא היה לי כוח לכלום. בהיתי בתקרה. חשבתי
עליה. איך יכולתי לתת לה ללכת. זה היה הדבר היחידי שהעסיק אותי
בזמן שלי עם עצמי.הנושא הפרטי שלי, הנושא שבו אני מהרהר בזמן
פנוי, או כשאני לא מרוכז. בעיקר, עליה. היום הראשון שמתתי לא
היה שונה. חשבתי על הנושא המוכר, נסה לחשוב על איזשהו נתיב
מחשבה שלא חשבתי עליו קודם. הטלפון צילצל. עניתי:
"הלו?"
"ג'ייסון?"
"כן..."
"היי, זו לורי. רציתי לשאול אם בא לך לבוא, אנחנו הולכים לאכול
איפשהו"
"כן בטח, למה לא... איפה אתם?"
"אממ, אנחנו אצל ג'ק... תבוא לפה?"
"מיד, אני שם עלי משהו."
"נתראה"
"ביי..."
שמתי עלי את המעיל החום מזמש, לקחתי את המפתחות, קסדה, טלפון
סלולרי, וארנק.
עליתי על האופנוע, ונסעתי לעבר הבית של ג'ק. עצרתי בדרך לקנות
טיפות לגרון ואספירין. לקחתי שניים כבר שם לכאב ראש. הגעתי
לג'ק, והלכנו לאכול באיזה מסעדה יוקרתית למדי, אוכל טוב.
דיברנו על זה שאוטוטו חופשת סימסטר. היה כיף, לשבת שמה עם
חברים, חיסלנו בדרך גם ארבעה בקבוקי יין, למרות שהיינו שבעה.
אני הייתי אחראי לבערך אחד שלם, ואז גם הזמנתי בירה. חזרנו
בסביבות אחר הצהרים המאוחרים, ושוב חזרתי למיטה.לקחתי עוד שני
אספירין, שתיתי עוד בירה ונרדמתי.
קמתי סביבות עשר, נכנסתי למקלחת, יצאתי, התלבשתי, ויצאתי לפגוש
את החברה. הרגשתי רע. הנחתי שזה כי לא לקחתי אספירין, אז לקחתי
עוד שניים למיגרנה.
נכנסנו לבר, וישר התחלתי לדפוק טקילות. בערך ב9- התחלתי להתנהג
שיכור, וב14- כבר הייתי דיי קרוב לרצפה. שתיתי אחרי זה כמה
קוקטיילים, לא זוכר כמה. נרדמתי איפשהו, נדמה לי שהחברים שלי
הביאו אותי הביתה. לא שזה משנה, בכל מקרה לא קמתי יותר.
לא הבנתי בדיוק מה זה היה. זעזוע מוח, הרעלת תרופות, כבר לא
זוכר. מה זה משנה, מתתי.
לא שלהורים שלי היה אכפת. החברים דיי הזדעזעו. יכולתי לראות את
כולם. היא בכתה. היה לה כן אכפת. היא בכתה הרבה, והתגעגעה אלי.
בכיתי איתה.