אני מתקלחת אולי שעתיים, מורידה מעצמי את כל הזבל שהיום אסף,
יודעת שהיום למיטה אני נכנסת רגועה אחרי מקלחת של מים רותחים
שאידו ממני את כל הצרות שלי ליום הזה.
בעית מים, בעיות מדיניות שלא נוגעות לאזרח הקטן, אנחנו משלמים
כסף, שיביאו מים מטורקיה. אני מתקלחת שעתיים, המים הרותחים
כמעט צורבים לי את הגוף, העיקר שאני נכנסת היום למיטה רגועה.
הראש קצת דופק לי, כמו להקת סוסים שדוהרת לי שם הלוך וחזור,
אני חושבת שוב ושוב אם לקחת אספירין או לא. לא מעריצה של
כדורים, מעדיפה שהכאבים יעברו לי מעצמם. מתיישבת על מיטה,
השיער עוד עטוף במגבת, אני נראת כמו סולטן טורקי, לא יודעת למה
כשהייתי קטנה חשבתי שזה נורא סקסי לאסוף את השיער למטה עם
מגבת, אולי זה בגלל שההורים שלי סיפרו אותי קצר ואני רציתי רק
שיער ארוך. עד היום הם מתרצים את השיער הקצר הזה ב"היית מביאה
איתך את כל החול הביתה" או "היו לך מלא קשרים".
אני מברישה את השיער, פותחת קשרים, וואו כמה קשרים יכולים
להיות בראש אחד, אני יכולה לתרום לצופים קשר שמונה.
עוד שלוש שעות הוא חוזר מחו"ל, ואני סופרת את הדקות למרות שאני
יודעת שאני כבר אשן עד אז. זהו, נגמר, עברו שלושה חודשים קשים
אבל הנה הוא חוזר, כבר חשבתי שאני נשברת. מכירים את הקטע הזה
שתמיד שיש לך מישהו כל העולם מתחיל איתך? אז זה קרה, והוא היה
כל כך רחוק, אבל בכל זאת החזקתי את עצמי, כי מה זה שלושה
חודשים. ת'אמת שלושה חודשים זה המון בשביל אנשים שהיו כל יום
אחד בתוך התחת של השני. אני מחכה לראות אם הוא הביא לי כל מה
שביקשתי, איזה חברה מנייאקית אני, שולחת אותו בכל שוויץ למצוא
לי בדיוק את הבושם שלי, את השוקולד שלי, את הקונפיטורות שלי.
הוא נסע בשביל העבודה, היה שם איזה קורס שהם היו צריכים לעבור,
אני כל כך מתרגשת, עוד פחות משלוש שעות הוא שוב בבית איתי.
כבר מרחתי על כולי קרם גוף, למרות שהוא שונא לנשק אותי שיש עלי
קרם גוף, הוא אומר שזה טעם רע. פעם עשינו נסיון, מרחתי עליו
קצת ואחרי רבע שעה נישקתי אותו, באמת יש לזה טעם רע, אבל עוד
שלוש שעות זה יספג כבר.
רבנו לפני שבועיים, קשה לריב באימייל, אבל הצלחנו. הגעגועים
שורפים אותנו כנראה, ובכלל אני הייתי במחזור, אז כל דבר קטן
הדליק אותי, הוא סיפר לי על איזו בחורה נחמדה שהוא יוצא איתה
כל ערב לשתות, אני התעצבנתי וסיפרתי לו על איזה בחור נחמד שכל
לילה מזיין אותי. הוא לא רצה לדבר איתי יותר, אז למחרת בבוקר
התנצלתי, איך תמיד יוצא שאני מתנצלת אני לא יודעת, אולי כי אני
תמיד עושה שטויות. יום אחד בטח הוא יפסיק לסלוח לי, ואני תמיד
נזכרת בסרט ההוא שאומר " love means never to say i`m sorry"
נדמה לי שזה מסיפור אהבה. אני נכנסת למיטה, מתכרבלת לי כהרגלי,
ישנה באלכסון, הפריווליגיות בלישון לבד, יש את כל המיטה
לרשותכם.
אני לא יכולה להרדם, אני כל כך מתגעגעת, איך אפשר לישון שכזה
אושר מציף פתאום?
שששש, אני שומעת מפתח, אני עוצמת את העיינים יותר חזק, אני
שומעת את דלת השרותים נפתחת, היא עדיין חורקת, הוא הבטיח לי
שהוא יתקן אותה אותה לפני שהוא יסע אבל הוא שכח, כמובן. אפילו
את ביום הולדת שלי אני תולה לו שלטים שבוע לפני, יש לו זיכרון
סלקטיבי הוא זוכר רק מה שהוא רוצה, חסר לו שהוא שכח את
הקונפיטורות.
הוא יוצא מהשרותים, נראה אם שוב הוא ישכח לשטוף ידיים, אני
מחייכת לעצמי כשאני שומעת את הזרם בכיור, לפחות חינכו אותו קצת
שם. הוא מדליק אור קטן כדי לא להעיר אותי, ושומעת אותו מוריד
את הנעליים ופותח את החגורה, הוא אפילו עוד לא נישק אותי, מה
זה הקטע הזה??.
הוא תופס מגבת מהארון והולך למקלחת, ואיך שאני שומעת את המים
במקלחת נפתחים, אני קופצת מהמיטה ומחפשת בתיק שלו אם הוא הביא
לי מתנות, ילדה קטנה מה לעשות. אין מתנות בתיק, איך יכול להיות
שהוא שכח?
"מחפשת משהו?" קול אומר לי מהדלת של המקלחת.
"אמא'לה הבהלת אותי" הוא צוחק ואני חושבת איך לא שמעתי את הדלת
נפתחת.
"בואי הנה תני לי נשיקה" אני הולכת במסדרון יחפה, מתי נעשה פה
כבר שטיח מקיר לקיר, הרגליים שלי קופאות. אני מנשקת אותו והוא
עם כל הסבון של המקלחת מרטיב אותי.
"למה לא נישקת אותי איך שחזרת?" אני שואלת כרגיל בטענות, חצי
פולניה וזה משתלט עליי לפעמים.
"כי ידעתי שיהיה לך מה להגיד" הוא חייך ומשך אותי לתוך המקלחת.

"כבר התקלחתי אתה מרטיב אותי" אני מנסה לשחרר את עצמי מהאחיזה
שלו.
"אז תתקלחי עוד פעם, אני בטוח שלא ניקית טוב את הגב" הוא
צוחק.
אני מסירה מעצמי את הגופיה הצבאית שלו, הוא שונא שאני לובשת
אותה, אחר כך אין לו מה לקחת למילואים. ונכנסת איתו למקלחת.
"תסבני לי את הגב" הוא מתחנן כמו ילד קטן.
"חשבתי שהגענו עד הלום כדי שאתה תסבן לי את הגב" אני עונה
ולוקחת את הסבון לסבן לו את הגב.
"אח איך התגעגעתי לזה" הסבון נופל לי מהיד, הפולניה שבי נעלבה
והרומניה רוצה להכניס לו כאפה מצלצלת.
"זה מה שהתגעגעת אליו?" אני שואלת לבסוף אחרי שהתלבטות קשה
איזה ישות תשתלט עליי.
הוא מסתובב אליי וסבון כרגיל מוצא את מקומו בחור הזה שאני
שונאת להתקרב אליו, זה תמיד מגעיל אותי, כמו החור בכיור, אני
תמיד קוראת לו שיאסוף את הליכלוך בכיור.
"הסבון נפל" אני אומרת לו בחיוך של תינוקת ששברה כרגע את
הסרוויס של סבתא.
"אז תרימי אותו" הוא מחייך בחיוך של 'חכי חכי מה אני הולך
לעשות לך'
"אנחנו לא בכלא אתה יודע" אני צוחקת.
הוא מסתובב להרים את הסבון ואני יוצאת מהר מהמקלחת
"לאן נעלמת לי" הוא שואל .
"אחת בלילה יש אנשים שעובדים מחר בשמונה בבוקר" אני רצה לחפש
את המגבת שלי בחדר.
הוא מסיים להוריד ממנו את הסבון ובא לחדר שינה, אני עדיין עושה
את עצמי ישנה.
הוא נכנס למיטה מתכרבל אחרי בכפית לוחש לי באוזן "יש אנשים
שהיו בחו"ל שלושה חודשים" ומנשק אותי בתנוך של האוזן "אוף שוב
שמת את הקרם גוף הזה? אני יכול להריח אותו עד לכאן"
"די הוא כבר נספג בגוף" אני צוחקת
"אז את ערה, תביאי נטעם" הוא מתחיל לנשק אותי בצוואר "עשית לי
דווקא עם הקרם הזה אה?"
"מה אני פולניה? אני לא עושה דווקא" אני צוחקת.
הוא אוסף אותי לזרועותיו ואני מסתובבת אליו "התגעגעתי אלייך"
אני מנשקת אותו.
"תראי לי בידים כמה התגעגעת אליי?"
"ככה המון" אני מסובבת אותו על הגב ומתיישבת עליו.
"אני לא רואה" הוא עונה. אני אומרת לכם, לפעמים אני חושבת
שאנחנו בגנון, כאילו הוא נעלם לשלושה חודשים והכל חזר עכשיו
להיות כרגיל. אחרי שגהרנו אחד על השני מכל הכיוונים, אמרתי לו
"אז לא התגעגעת?" והוא עשה את עצמו ישן "נו תענה לי! לא
התגעגעת?"
"לא כל כך, היה קצת שקט בלעדייך"
"רשע אחד" אני עושה פרצוף של נעלבת ומסתובבת לצד השני.
הוא מחבק אותי מאחורה, רק מזה אני יכולה להאנח שעות, התגעגעתי
אליו.
"משוגעת, בטח שהתעגעתי אלייך" הוא לוחש לי.
"אז איפה המתנות שלי?" צחקתי
"את לא נורמלית" הוא לחש לי
"אם הייתי נורמלית, לא היינו ביחד" יש לי תשובה לכל דבר.
"המתנות שלך בשרותים, החבאתי אותן מאחורי הפח, עכשיו את
רגועה?" הוא צוחק.
"כן, עכשיו אפשר לישון" אני עונה ומנשקת לו את כף היד.
עשיתי את עצמי נרדמת אבל נשארתי ערה, שוב הוא איתי, שוב לידי,
שוב בנשימות הכבדות שלו שהוא נרדם.
הכיף שבאהבה.