החילונית האחרונה בירושליים הבנויה לגמה מקפה הבוקר שהכינה.
היא חיה לבדה ואיש לא יכל להפריע לה בתענוג הבוקר הזה. היא
חשבה על היום שהולך לעבור. מטח של אבנים פגע באזור החלון.
החילונית האחרונה בירושליים הבנויה נשארה בוהה בספל הקפה. היא
סיימה לשתות והניחה את הספל בכיור. מטחי האבנים נפסקו, והיא
ניגשה אל החלון ופתחה אותו לרווחה. היא הביטה בעיר אשר בתיה
היו בתי אבן, והתעטפה בקסם הזה שכל כך משך אותה לעיר השחורה
הזאת. מחלונה אפשר היה לראות את בתיהם העזובים של ידידיה
החילונים. חלקם ברחו מהעיר הבנויה אל היישובים שליד או למקומות
רחוקים ככל האפשר. את האחרים קנו החרדים, והם עם ממונם הרב
יצאו את העיר. בשביל שאר ידידיה, ששליחי האלוהים לא הצליחו
להרחיק מהעיר, ירד האלוהים במיוחד ולקח אותם אליו. רק אותה
הותיר בעיר, והיא נשארה ללחום את מלחמתם.

החילונית האחרונה בירושליים הבנויה ירדה לקחת את הדואר. שכניה
חלפו על פניה ובירכו אותה לשלום. בעבר היו יורקים עליה או
מכסים את עיניהם, אך עתה כבר הייתה זקנה מידי ונוכחותה חדלה
מלהפריע להם.
תא הדואר היה מלא חשבונות. היא תהתה מדוע מתאמצים כל כך
בעירייה לשלוח חשבונות לאזרחית אחת בעיר ועוד לפנסיונרית.

החילונית האחרונה בירושליים הבנויה צעדה אל חנות המכולת
הסמוכה, על משקוף הדלת נשענה לחיו של ילד קטן בעל כיפה
וציציות. בעל המכולת הבחין בה וגרש אותה בהנפת יד וצעקות. זו
לא הפעם הראשונה, למעשה חזר טקס זה מידי בוקר, לעיתים היה שותף
לטקס גם מקל. היא הרימה ראשה ויצאה מהמכולת. היא הרחיקה כעשרה
מטרים עד ששמעה קריאה. בכניסת המכולת עמד בעל המכולת וסימן לה
שתחזור. היא לא הצליחה לזוז. הילד הקטן רץ אליה ומשך בידה. היא
חייכה ושבה על עקבותיה. בעל המכולת סימן לה בנימוס להיכנס. היא
אספה כמה מוצרים וניגשה לדלפק. בעל  המכולת הכניס את המוצרים
לשקית והגיש לה. היא הוציאה את ארנקה, בעל המכולת נרתע וסימן
לה שתיקח את המוצרים בחינם. היא הגיבה בחיוך והניחה על הדלפק
שטר של חמישים שקלים. החילונית האחרונה בירושליים הבנויה הנהנה
בראשה לאות תודה ויצאה מהחנות כשהיא מחייכת אל הילד הקטן שחזר
לעמדתו בכניסת החנות. היא שבה לביתה, הניחה את הסל המלא בגאווה
ושמחת ניצחון, ומיהרה לבית החולים שם עבדה כמתנדבת במחלקת
היולדות. לא מעטים היו שסירבו לקבל ממנה טיפול כלשהו, אך היא
הייתה מתייצבת מידי בוקר בראש מורם ומבצעת את עבודתה נאמנה.

שלוש לידות היו באותו היום במחלקת היולדות של בית החולים.
כשהביאה אוכל לאחת האמהות, הושיטה האם הטרייה את תינוקה לידיה
של החילונית האחרונה בירושליים הבנויה. החילונית האחרונה
בירושליים הבנויה נשאה את התינוק בזרועותיה ושקעה בעיניו.
עיניו היו זהות לשלה והיא החלה לבכות. האם ליטפה את ידיה של
החילונית האחרונה בירושליים הבנויה וחייכה. היא השיבה את
התינוק לאמו. השעה הייתה כבר מאוחרת והיא התכוננה לשוב לביתה.
ביציאה מבית החולים צנחה החילונית האחרונה בירושליים הבנויה אל
מותה.
נראה שירושליים שינתה מדיה באותו היום. פתאום משחורה של רוע
נהייתה ירושליים שחורה מאבל.

החילונית האחרונה בירושליים הבנויה ישבה עם אלוהים על ספסל
ושניהם צפו על העיר הקדושה. היא בחנה את האנשים ברחובות, ולאחר
סובבה את ראשה אל האלוהים, והביטה בו בדממה. הוא ליטף את כתפה
וחיוך אחז בשפתיו. לאחר שתיקה ארוכה היא פצתה פיה אט אט ושאלה
"אלוהים, באיזו מלחמה ניצחתי?"