מסתבר שאהבתי אותך יותר מדי,
יותר ממה שאהבת אותי, יותר ממה שאתה אוהב אותי.
יותר ממה שהייתי צריכה לאהוב אותך.
זה לא נתן לי כלום, חוץ מכאב.
לא הפסדתי כלום,
שומדבר לא נעלם, חוץ ממך.
הכל נשאר כמעט אותו דבר.
במשך היום, כמעט לא מרגישים את הלבד..
אבל בלילות, מרגישים אותו דיי טוב.
שזה רק אני והירח, אני מרשה לעצמי לבכות.
שרק אני ועצמי בחדר, אני מתפרקת.
במשך היום, אני משחקת אותה אדישה, משחקת אותה הכל בסדר...
ובלילה, כלום לא בסדר.
אני לבד. עוד לילה בלעדיך.
עוד לילה, בשרשרת הבדידות.
אני רוצה לחבק אותך עכשיו.. ולשמוע אותך אומר בקול הזה שלך
שהכל יהיה בסדר. כמו אז... כמו תמיד.
ובאמת היה עוזר לי אם היית קרוב אליי עכשיו. אבל אתה רחוק.
אני רוצה להפסיק לאהוב אותך, אבל אני לא יכולה.
אני... צריכה... אותך!
תסביר לי אתה, איך אתה מצפה שהכל יהיה בסדר, כמו אז...
אם אתה לא פה איתי?
בלילה האחרון הבנתי ש...
אני אוהבת אותך יותר מדי.
יותר ממה שאתה אוהב אותי.
יותר ממה שאני צריכה לאהוב אותך.
יותר ממה שמגיע לך שיאהבו אותך.
פשוט... יותר מדי.