האם עכשיו אתם מבינים?
האם עכשיו אתם רואים?
האם סוף סוף, אחרי כל כך הרבה זמן ומאבקים אתם מבינים למה
אנחנו בורחים למסיבות ביערות, לסמים לטלוויזיה מטמטמת חושים,
למחשב בורחים, מכל דבר, מנצלים כל נתיב בריחה שניתן לנו, כל
אחד בדרכו שלו בורח, מתנתק מהמציאות הקשה והמסריחה הזו, ולו
לזמן הקצר ביותר.
יותר קל לנו לנתק את עצמנו, להתמסר למשהו שהוא כל דבר פרט
למציאות, זה יותר פשוט מאשר לקבל את העובדה שחברים שלנו,
משפחות שלנו ואפילו (ואולי במיוחד) אנשים שאנחנו לא מכירים
מתים כמו כלים במשחק פוליטי, מתים בשביל חתיכת בד, ובשביל
שמישהו יוכל להגיד (זום לפנים) "ניצחנו!!!"
ואז כשתעשו זום החוצה תראו שהאדם הזה עומד בראש הר של גופות
בכל הצבעים ומכל המינים והגזעים והוא מדבר לעצמו- הוא היחיד
שנשאר.
אז כן, אנחנו מעדיפים להתנתק ולראות טלוויזיה, לעשן סמים,
לרקוד טראנס עד אחר הצהריים ועד שהנשמה יוצאת, מעדיפים להיות
שטחיים ולעשות כאילו לא אכפת לנו. אתם אילצתם אותנו לבנות את
חגורת הצניעות מפלדה הזו מסביב ללבנו, אתם אלצתם אותנו להיות
אפאתים - כי זה פחות כואב, כי הדקירות האלו, הדקירות והדמעות
שבאות לנו עם כל פיגוע ועם כל הרוג נוסף אמורות לבוא בגיל 64,
בהתקף לב ולא בגיל  20- בכאב לב אחרי התקף זעם של איזה פלוני
מתפוצץ. אנחנו צעירים מדי מכדי להרגיש כמו שאנחנו מרגישים, אתם
גזלתם מאיתנו את התמימות ויחד איתה את האכפתיות והאמפתיה
הבסיסית שאמורה להיות לכל בן-אדם. ( אתם בטח חושבים עכשיו -
איזה בן אדם נאיבי, מחשבות של ילד קטן). אז כן, אני ילד קטן.
בטח אין לכם מושג איך זה להיות אחד מהאחרונים שעדיין אכפת להם,
שעדיין עוצרים דמעות בכל פיגוע ועם כל הרוג נוסף ולא להוציא
שטף של בדיחות שחורות.
אז אני לוקח לעצמי את המסיבות ביער, את הטלוויזיה, את הסמים
והשטחיות, ואמשיך להציג כלפי חוץ כאילו באמת לא אכפת לי,
ואמשיך לבכות מבפנים עם כל הרוג נוסף ובכל פיגוע - עד שאתם
אולי תבינו.
או אולי כדאי שנתחיל לצעוק, לצרוח (עם פחד בלב- אולי זה לא
יעבוד...ואז מה?) לבכות, לצאת לרחובות, עד שתבינו, נמאס לנו
לפחד, נמאס לנו להסתתר. אתם ההורים שלנו, אתם הייתם אמורים
לדאוג לזה שלא נפחד, שלא נסתתר. אני ארחיק לכת ואומר שהבטחתם
יונה ועלה של זית. ציני? אולי, אבל ההרגשה היא אותה הרגשה,
אנחנו לא יכולים להציל את העולם לבד כשאתם מתעלמים מהצעקות
שלנו לחלוטין, איך אתם לא רואים שכל הצעקות שלנו הן בשבילכם?
אנחנו רוצים שתתעוררו, שתשימו לב אלינו, שיהיה לכם אכפת. קריאה
לעזרה? תקראו לזה איך שאתם רוצים, רק תקראו לזה משהו, תפתחו את
הראש ותלכו איתנו, תזרמו איתנו, אל תרחיקו אותנו. תאהבו אותנו
ותלמדו אותנו איך לאהוב. העיקר הוא שתתעוררו ותקחו מאיתנו את
נטל האחריות והאכפתיות שמכביד עלינו כל כך ומבריח אותנו
מהעולם. תלמדו אותנו איך להפחית את הכאב, איך לגרום לסבל
להפריע פחות, איך לגרום לחיים להכאיב פחות, איך להכאיב פחות
לאחרים והכי חשוב איך לחיות יותר, לפחד פחות ולהפסיק להתנתק.