הסלולרי מצפצף את הצלצול הקבוע והמעצבן של שעה 6:30.
כרגיל התעוררתי ראשונה. קולות של מרמור על העולם והתהפכויות
חוזרות ונשנות נשמעו מהמיטות הסמוכות.
ארבע בנות באותו חדר. לילה שקט עבר על כוחותינו, מחזה נדיר.
אין לילה שלינור לא נשבעת שזהו, השבת הזו היא נפרדת סופית
מאלון.
אין לילה שאיה לא טוחנת לנו את המוח עד השעות הקטנות של הלילה
שזהו, היא סופסופ תתפוס איזה סטודנט מהטכניון ותהיה רצינית .
אין לילה שמירי לא מברברת על הטיול לאמסטרדם.
אין לילה שאני הולכת לישון לפני כולם.
קור מקפיא של ירושלים בינואר, בשעה 06:39. עוד לא יצאתי
מהמיטה. גונבת כל דקה. אולי אני אגיד שאני חולה ואשאר להתרכבל
עם השמיכה עד הצהרים... מה? לא מגיע לי?
כנראה שלא.
