בשנת 1876, במעבדה קטנה בבוסטון שבארה"ב, ישב לו בחור צעיר
ונמרץ, העונה לשם אלכסנדר גרהאם בל, על המצאה חדשה. הוא לא ידע
שהמצאתו הטרייה תחולל מהפכה בעולם כולו ותשנה ללא הכר את מפת
התקשורת הבין אישית. לא היה לו מושג, ולו הקלוש שבקלושים,
שהמצאתו זו תהרוס את חייו של נער אחר צעיר ומבטיח.

יותר ממאה שנה מאוחר יותר, צעקה איומה נשמעת ברחבי הביית
ומהדהדת לה אל מחוץ לכותלי הבניין לשכונה כולה: "1800 שקל?!
דני!"

דני הוא אני, והצעקה הנוראה הגיעה מלא אחר מאשר אבי היקר שקיבל
זה עתה את חשבון הטלפון שלנו. למזלי הרב, צפיתי מראש את
ההתפרצות ודאגתי מבעוד מועד להמצא באותו הרגע בקצה השני של
העיר, בביתם של חברים. ידעתי שאבא שלי לא יצלצל אלי כדי לצעוק
על חשבון הטלפון המנופח. האסטרטגיה שלי הייתה פשוטה וברורה,
כשאני אחזור הביתה, בשעה חמש לערך, הוא יהיה עמוק בשנת הצהריים
שלו, שממנה הוא יקום רק בסביבות השעה שבע, רגוע ונינוח יותר.
לצערי הרב לא הערכתי כראוי את זעמו של אבי וכשחזרתי הבייתה
בשעה חמש הוא עדיין היה עירני לחלוטין ומוכן ומזומן לכלות בי
את זעמו.

"דני", הוא פתח, "קבלתי היום את חשבון הטלפון".
"כמה יצא?" שאלתי בתמימות אופיינית.
"1800 שקל, אני אמרתי לך בפעם הקודמת שאני לא מוכן לקבל כאלה
סכומים".
"בהחלט לא קבלת כזה סכום", אמרתי בהתבדחות, שהרי החשבון הקודם
עמד על 1400 שקל. עוד לפני שסיימתי את המשפט הבנתי שמדובר
בטעות. אבא שלי האדים, לרגע נראה כאילו הוא עומד למלוק את
ראשי, ואז הוא חייך ואמר בשקט
"החגיגה נגמרה. מהיום כל סכום מעל אלף שקל אתה תשלם".
מבחינתי זאת הייתה מכת מוות, מעט הממון שעוד נותר בכיסי מאז
אותו יום ארור בו התגייסתי עמד להעלם. זאת הייתה הכרזת מלחמה,
ובמלחמה, כמו במלחמה, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
"אני לא היחיד שמדבר בטלפון", אמרתי, "כל פעם שאני לא בבית אמא
מתקשרת לכל החברים שלי כדי לבדוק לאן נעלם הילד הקטן שלה, וגם
יוסי מדבר כל הזמן עם החברים הערסים שלו. אם אתה רוצה שאני
אשלם תוציא פירוט שיחות, שנראה מי מדבר וכמה."
האסטרטגיה הייתה ברורה, פירוט שיחות עולה כסף וגם לוקח זמן
ואבא שלי לא יבזבז לשוא אף לא אחד מהם. אך הסתבר שמה שעובד עם
1400 שקל לא בהכרח עובד על 1800 שקלים. "כבר הזמנתי", הוא אמר
בחיוך. "נחכה ונראה"
אז זהו זה, הובסתי, הרי אף אחד בבית לא באמת מדבר מלבדי. עכשיו
כל שנותר הוא לדון בתנאי הכניעה.
"זה בסדר", אמרתי בהכנעה, "מהחודש הבא אני אשלם כל סכום מעל
אלף שקל, אבל תוותר לי על החודש, אתה לא יכול להנחית עלי את
המכה הזאת ללא התרעה".
להפתעתי הרבה, אבא שלי, בפרץ נדיבות, הסכים ללא היסוס. מעבר
לכך, הוא אפילו אמר שכל סכום מתחת לאלף שקל ילך לקופת המכונית
שלי. קופה שייסדתי לפני חצי שנה ושעדיין עומדת על 25 שקל
בדיוק.
מרוצה מההישג, הלכתי לחדרי והרמתי את השפופרת כדי לספר לחבר
שלי, נתי, על ההסכם החדש. אינסטיקטיבית התקשרתי לסלולרי שלו.
"בעודי מספר לו בהתלהבות על ההסכם , הבנתי שבקצב הזה אני אוכל
לקנות בקושי קורקינט. "אני חייב לזוז", אמרתי לו ונתקתי. באמצע
סיפור שלו אם אני לא טועה. הייתי נחוש מתמיד לקצץ בכמות השיחות
שלי.

הקיצוץ הראשון והבעייתי מכולם היה בשיחות עם חברה שלי. אנחנו
חברים כבר חצי שנה ובכל יום אנחנו מדברים לפחות שעה. היום
הייתי נחוש בדעתי שלא להתקשר. בשעה שמונה היא התקשרה אלי
ודברנו כשעה, גם למחרת היא התקשרה, הפעם בשמונה וחצי. ביום
השלישי היא התקשרה שוב ושאלה אותי מה הבעייה, למה הפסקתי
להתקשר. הסברתי לה את המצב אבל היא לקחה את זה קשה משציפיתי.
"אז המכונית הזו חדשובה לך יותר ממני" צעקה ונתקה. רציתי
להתקשר אליה חזרה, אבל משהו עצר בעדי. היא לא בבית עכשיו,
אמרתי לעצמי, אני אתקשר אליה מחר.
מחר, כך מסתבר, היה מאוחר מידי. בעיניים דומעות היא הודיעה לי
שאני כלב בן זונה ושהיא לא רוצה לראות אותי יותר. ניסיתי
להתנצל אבל נתקלתי בצליל ניתוק חד משמעי. בימים הבאים ניסיתי
לתפוס אותה ולהסביר אבל היא כמעט ולא הייתה בבית. לסלולרי לא
התקשרתי ואחרי שלשה ימים ויתרתי באופן רשמי.

אבל בכך לא תמו הבעיות שלי. להפתעתי גיליתי שאני מכור לטלפון
וקשה לי מאד להעביר את היום בלי כמה שעות טובות של שיחות חסרות
משמעות. למזלי נתקלתי במודעה תמימה למראה של ביטוח ישיר. בסופה
של אותה המודעה היה רשום מספר טלפון 766766-1800 שיחת חינם,
הרעיון קסם לי אז התקשרתי. מעבר לקו ענה לי קול חביב ובלתי
מוכר של בחורה צעירה.
"ביטוח ישיר שלום, מדברת נוגה, במה אוכל לעזור לך?"
"נוגה מה שלומך?" אמרתי בקול עליז ככל האפשר.
"תודה רבה, מה רצונך ?"
"סתם רציתי להתקשר, לשמוע מה קורה אתך"
"אני מכירה אותך?"
"עדיין לא"
"תשמע אדוני, אסור לנו לנהל שיחות פרטיות בעבודה, תודה
ושלום."
למרות הסיום המהיר והחד של השיחה, לא אמרתי נואש והמשכתי
להתקשר לעשרות מספרי חינם ולדבר עם המרכזנים והמרכזניות. אחת
מהן אפילו נתנה לי את המספר שלה, אבל זה היה סלולרי אז לא
התקשרתי.

אחרי חצי שנה הצלחתי לחסוך כמעט 8000 שקל. יחד עם חסכונות
נוספים ועזרה מההורים הצלחתי לקנות פיאט 92. רציתי לצאת ולחגוג
את המאורע, אז הרמתי את השפורפרת לצלצל לחבר שלי, אבל במחשבה
שנייה נזכרתי בקופת הדירה שפתחתי במקום קופת המכונית שלי.
סגרתי את השפורפרת ויצאתי להסתובב לבד.