ביצה, מה סך הכל אכלתי? ביצה. והיא ,אני יכולה לומר עוררה בי
מחשבות וחוויות שאם לא הייתי אוכלת אותה - לא היו עולות.  

שלי, אחת החברות שלי, למרות שמי שקורא את זה יודע בוודאות
שחברות - אין לי.

בכל אופן, שלי, ידידה שלי החליטה להסתפר יום אחד, אחד הימים
הכי גרועים לבחור ללכת למספרה. אין לי מושג למה. לדעתי, צעד זה
לא היה נבון הצעדים...
צדקתי! התספורת יצאה נורא... טוב נו  על מי אני עובדת? האמת
יצאה מדהים. הרגשתי את הקנאה שזורמת לי בורידים, בעורקים,
הפולסים החשמליים במוח עיוותו אותי לגמרי.

יוני, שאותו אני די מחבבת, חבר של שלי כל כך שמח, כל פעם שהבן
זונה מסתכל עליה אני חשה מרירות עמוקה שמסבה לי אושר
(פסיכופטית, נדמה שכן). הוא כל כך זוהר, רואים שהוא מאוהב, הוא
קפץ עליה וחיבק אותה, ולה היה פרצוף ערמומי שאמר הכל- "אני
יודעת שאת נחותה". מן פרצוף רחמים והתנשאות באחד...
הבעת הפנים הזו השאירה בי צלקת לאורך כמה שנים, עכשיו אני
בסדר, אם למישהו אכפת, רק יודעים להתענג על הסבל שלי, אני
יודעת!

בעודי אוכלת את הביצה תיארתי לעצמי מה היה קורה בעולם אילולי
לא היו משתמשים במבשם אויר ובשמים למיניהם, זה היה יכול להיות
משעשע. מחשבה זו עוררה בי חשק להקיא... לא הקאתי חייכתי
והמשכתי לאכול.

לאחר מכן חשתי דקירות בחזה, זהו זה אני עומדת למות, כל כך
צעירה כל כך יפה (על מי שניתן לעבוד אעבוד) וכבר, בעיות לב??
כמה מצחיק, אולי אירוני במקצת, מי יודע?
זה היה החלק של המחשבות האבדניות, מה יקרה כשאמות? מי יבוא
לבקר את הורי? מי ישב בשבעה? וכיו"ב.

ולבסוף כופפתי כמה כללים, כללי מוסר, וחשבתי לעצמי על הנמלה
הזו מעניין אם אני אהרוג אותה זה יהיה הגלגול האחרון שלה.
הייתי מנשימה אותה מפה לפה אבל היא מתה, נמלה מסכנה... לא
הייתי רוצה שידרכו עלי כך... ללא רגשות אשם, ללא חמלה, בלי שום
רצון לכפר על הנעשה...

טוב, יומני, הייתי רוצה לספר לך עוד כמה מחשבות שחלחלו למוחי
ועל החוויות אשר חוויתי אך הגבלתי את זמן המחשבות לזמן אכילת
הביצה והיא, כן, כן נאכלה.